פרשת כי תצא – השבת אבידה

מַהִי מַהוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה?

וְאֵיךְ זֶה קָשׁוּר לְהִתְמוֹדֶדוּת עִם חֲרָדָה?

.

כֻּלָּנוּ לְעִתִּים מְאַבְּדִים חֲפָצִים,

אַךְ לִפְעָמִים – אָנוּ מְאַבְּדִים אֶת מָה שֶׁאָנוּ בֶּאֱמֶת רוֹצִים.

רֹגַע, שִׂמְחָה, אֹשֶׁר,

לְהַרְוִיחַ אֶת מַעֲמָדֵנוּ בְּיֹשֶׁר.

הָאָדָם כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ מָה נָכוֹן,

כִּי הוּא אִבֵּד – אֶת הַבִּטָּחוֹן.

.

הַתּוֹרָה מְצַוָּה עָלֵינוּ – לֹא לְהִתְעַלֵּם,

אַל תִּתֵּן לוֹ – לְהִכָּלֵם.

תַּעֲזֹר לוֹ לִמְצֹא פִּתָרוֹן הוֹלֵם,

כְּדֵי שֶׁהוּא שׁוּב – יִהְיֶה שָׁלֵם.

.

כְּשֶׁכּוֹחוֹת נַפְשׁוֹ אֲבוּדִים,

לֹא מַסְפִּיק רַק לִהְיוֹת נֶחְמָדִים.

זֶה הַזְּמַן – לַעֲשׂוֹת 'אִחוּדִים',

כִּיהוּדִים,

זֶה הָרֶגַע – שֶׁבּוֹ אָנוּ נִמְדָּדִים,

וְיֵשׁ לְכָךְ לְפָחוֹת – אַרְבָּעָה רְבָדִים.

.

חֲמוֹר – מְיַצֵּג אֶת הַצְּדָדִים הַחׇמְרִיִּים,

הַכּוֹחוֹת הַפִיזִיִּים שֶׁהִתְגַּלּוּ כַּשַּׁבְרִירִיִּים.

כְּשֶׁהָאָדָם חֲסַר אֵנֶרְגִּיָּה,

וְהוּא מְאַבֵּד אֶת הָאִינֶרְצִיָּה.

.

הַשּׁוֹר – מְיַצֵּג אֶת הַתְּשׁוּקוֹת וְהַיְּצָרִים,

נֶפֶשׁ בֶּהֶמִית – שֶׁמּוֹתִירָה בִּכְעַסָּה 'שְׁבָרִים'.

עֲזֹר לוֹ לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הַכְּעָסִים וְהַדְּחָפִים,

כִּי מִבִּפְנִים – הֵם אוֹתוֹ שׂוֹרְפִים.

.

הַשִּׂמְלָה – מְבַטֵּאת אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ,

כִּי בִּלְבוּשׁוֹ הוּא מְבַטֵּא אֶת גִּישָׁתוֹ וְדַעֲתוֹ.

עֲזֹר לוֹ – לֹא לְהִתְפַּזֵּר בַּ'רוּחַ',

וּלְהַשִּׂיג שִׁקּוּל דַּעַת וְכֹשֶׁר נִתּוּחַ.

.

וְאַחֲרוֹן חָבִיב – הַצֹּאן,

שֶׁמְּבַטֵּא אֶת נְקֻדַּת הָרָצוֹן.

אֶת הַשְּׁאִיפָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה לְחִבּוּר לַקְּדֻשָּׁה,

אֶת הַאוֹבְדָן שֶׁלָּהּ כְּשֶׁהָאֲחִיזָה חַלָּשָׁה,

עֲזֹר לָהּ לְהַפְסִיק לְהַרְגִּישׁ בּוּשָׁה,

שֶׁמִּמְּקוֹרָהּ – הִיא תַּפְסִיק לִהְיוֹת כֹּה תְּלוּשָׁה.

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי מִפָּרָשָׁתֵנוּ,

שֶׁכֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְהָשִׁיב – אֶת אֲבֵדָתֵנוּ?

גּוּפֵינוּ, נַפְשֵׁנוּ, רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ,

אֶת כְּלַל הָרְבָדִים – שֶׁיִּהְיוּ מֻשְׁלָמִים אֶצְלֵנוּ.

וְהַדֶּרֶךְ לְכָךְ – הִיא לְשַׁנּוֹת אֶת גִּישָׁתֵנוּ,

בִּמְקוֹם לְהִתְמַקֵּד בְּעַצְמֵנוּ,

לַעֲזֹר – לָזֶה שֶׁלְּצִדֵּנוּ.

וְאִם כֻּלָּנוּ נָשִׁיב אֶת אֲבֵדָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁלְּיָדֵינוּ,

מַהֵר מְאוֹד – נַגִּיעַ לִגְאֻלָּתֵנוּ.

.

.

.

.

פירוש השיר: פרשת כי תצא – השבת אבידה.

.

השיר מתחיל בשתי שאלות:

מַהִי מַהוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה?

וְאֵיךְ זֶה קָשׁוּר לְהִתְמוֹדֶדוּת עִם חֲרָדָה?

.

ואז מסביר שכולנו מאבדים מידי פעם חפצים שיש לנו, אך לפעמים אנו מאבדים דבר הרבה יותר חשוב.

את הרוגע, את השלווה, את השמחה, הביטחון העצמי, שיקול הדעת וכו'.

.

התורה מצווה עלינו לא להתעלם כשאנו רואים יהודי שמרגיש כך.

עלינו לעזור לו למצוא את אבידתו.

לא מספיק להיות נחמד אליו, במידה ויש יכולת, יש חובה לעזור לו.

.

השיר משחק עם המילים, "איחודים", מלשון לאחד בין הדברים, בין המאבד לאבידה.

אך גם 'יחודים'.

ומסביר שיש ארבעה רבדים לאבדות:

1. חמור – אותיות 'חומר'.

הוא מייצג את הצד החומרי באדם, הכוח הפיזי, בריאות הגוף.

לעזור לו להשתקם פיזית.

2. שור – הנפש הבהמית.

כעסים ודחפים וחוסר שליטה.

התיקון של זה הוא ויסות נכון והפניית הדחפים לאפיקים מועילים.

3. שמלה – בגדיו של האדם.

הם מייצגים את הדעה והמחשבה שלו כי הוא מתבטא בבגדים שמייצגים למשל מעמד מסוים או רעיונות מסויימים. כגון מדים וכו'.

כאשר ה'שמלה' נאבדת, הכוונה ששיקול הדעת נפגם ואז צריך לעזור לו להחזיר לו את זווית הראיה הנכונה לו.

4. צאן – רצון פנימי לחיבור לרוחניות.

זה מבטא את הנשמה שרוצה להידבק בבוראה ולחזור למקורה, אך לפעמים היא 'אובדת עצות' איך להגיע למצב הזה, היא כמעט ומתייאשת.

זה מתסכל את האדם לרצות קדושה אך לחוש את הטומאה.

תעזור לאדם הזה להגשים את תכליתו הרוחנית, שיפסיק להרגיש כך.

.

השיר מסתיים בכך שאולי המסר העיקרי בפרשה הוא הצורך בהשבת אבידה של כוחות הנפש של האדם.

אנו צריכים לתקן את כלל החלקים, גוף, נפש, רוח ונשמה.

אך כדי לעשות את זה, הדרך הכי קלה היא לעזור לאחרים להגיע לשם.

ואז כשאתה תצטרך עזרה לכך בעצמך, יעזרו לך מהשמיים בגלל הנהגת 'מידה כנגד מידה'.

ולכן אם כולנו נעזור אחד לשני, הגאולה תגיע בקרוב מאוד.

.

מאחל לכולנו ליישם.

שבת שלום עם ישראל!