אזיקים

הייתי בכותל ושום מילה לא יצאה
נהייתי בשקט ואף דממה לא הייתה
וזה לא בסדר אבל עדיף מכפור בחדר
כי במילא אין שום דבר שיסתדר.

ויאלה לסוודר העיקר לא להתבלבל מהמחשבות
התירוצים והאשליות, ולא לראות ת'הרגשות
כי אין לאן ללכת ואין לאן לחזור
אז אולי נהיה בשקט וידלק האור?!.

ואולי פשוט למצוא את מה שאבד הפעם לא מתחת לפנס
כי הרוחות מזמן שקטו וכוחם הרב חלש
אז אולי הגיע הזמן להפסיק במרדף?!.

אבל-
למה אי אפשר להעלים דמעות שיצרו קעקועים?
ואיך אוכל לגדול- להיות צמח חזק שלא נופל ברוחות
אם הלב שלי קפוא כבול כבר שנה בשלשלאות ואזיקים?
ולמרות כל הסדקים הוא נשאר – נשאר בלי כוחות.

והלכתי איתה בלי שום מטרה
הלב והשכל אומרים לי אין דרך חזרה
כי זה או שאת כאן או שם או שאת שלו או לא
ואולי היית צריכה ואולי את פה?.

אבל אלוקים?
איך אפשר להעלים דמעות שיצרו קעקועים?
ואיך אוכל לגדול להיות צמח חזק שלא נופל ברוחות
אם הלב שלי כבול כבר שנה בשלשלאות ואזיקים?
ולמרות כל הסדקים נשארתי – נשארתי בלי כוחות.

אולי תגיד איזו מילה טובה – גם אם לא מגיע
ואולי תוריד דממה קלה- כי שום קרן אור לא הפציע
כי ליבי כמה לתת לרגע .להיות .להרגיע.

ורק תגיד שיהיה טוב
רק תגיד שיפסיק המכאוב
שכולם יחזרו לביתם וללב
שכל הפצועים והחולים ירפאו ולא ידעו חולי ושום כאב.

אבא כי הלב לא מפסיק לאבד חלקים מעצמו
הוא בורח כל יום מנסה להדחיק, כאילו זה יעזור
אז בוא ותאיר את אורו שמייחל למזור
בוא ותדליק איזה אור.