איך מרגיש שקט

שקט זה לא היעדר רעש, זה לא השעות הקטנות בלילה כשכולם ישנים.
שקט הוא מרחב פנימי.
הוא המקום שבו הנשימה חוזרת להיות קלה, הלב פועם בלי למהר, והמחשבות מפסיקות להילחם זו בזו.
זה הרגע שבו הגוף מתמסר לרכות, והנשמה מרגישה שיש לה בית.

שקט מרגיש כמו יד שמונחת על הכתף ברוך, כמו מבט שאומר "את בסדר".
הוא לא מחייב, לא לוחץ, לא דורש הוא פשוט נותן להיות.
בתוך השקט הזה יש שלווה, נחת, וגם ידיעה ברורה-אני במקום בטוח.

השקט עוטף כמו שמיכה דקה בערב קריר, מחמם בלי להכביד.
הוא מרחיב את הלב, מאפשר לחיוך קטן להתגנב בלי סיבה מיוחדת.
בתוך השקט אין צורך להוכיח, אין צורך למהר רק להיות נוכחת, כאן, עכשיו.

שקט מרגיש כמו מים צלולים שעוצרים רגע במעיין, כמו רוח קלה שמלטפת פנים עייפות.
הוא מזכיר שהחיים לא תמיד דורשים מאבק, שיש גם רגעים שמותר לשקוע בהם בנחת.
ובשקט הזה אני מגלה את עצמי מחדש, פשוטה יותר, אמיתית יותר, חופשייה.

ויש רגעים שבהם אני רק כמהה אליו, לשקט הזה.
כמו מי שמחפש צל באמצע יום חם, כמו לב שרוצה לנוח מהמרדף.
אז בוא אליי שקט,
מלא אותי,
תן לי מקום בו אוכל לנשום לרווחה ולהיות אני,
ככה פשוט,
בלי פחד.