חלל

מודה
לפעמים
החלל
שבי
היה חזק
מכל פיסת אדמה
וירח
שכף רגלי
יכלה לפסוע
בלי ליפול

מודה
החלל
שבי
חור שבי
שחור שבי
בור סוד
שלא מאבד טיפה
מהארס
מהעקרבים
והנחשים
מההרגשות
הכאבים
החצים
היה כואב
ממוטט
לא יכולתי
לנשום

מודה
בחלל
שבי
היה אינסוף
אינסוף
כוכבים
מנצנצים
קצת מאירים
כשלבד
הם אתה כשהלכת
בידיעה
שאתה
שם
מלווה
אותי

אתה
החלל
ואתה
הממלא
האינסוף
שנשאר
לנצח
הכואב
המאיר
המקווה
שתשוב
ותחבק