מתוק-חשוון

הִנֵּה הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ,
עוֹד הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְחַדֵּשׁ.
כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה נֶאֱמַר – אַךְ תָּמִיד אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ,
וְלַהֲפֹךְ עוֹד חֹל – לְקֹדֶשׁ.
.
הַ'מַר' יוּמַר לְמָתוֹק – חֶשְׁוָן,
הוּא עָתִיד לִהְיוֹת נַעֲלֶה יוֹתֵר מִסִּיוָן.
זֶה לֹא מוּבָן – בִּמְצִיאוּת שֶׁל חֻרְבָּן,
אַךְ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה – עָתִיד לְהִסְתַּיֵּם הַבִּנְיָן.
.
אָז הָאֹשֶׁר בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה – 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא',
וְיָסִיר מִכֹּל אֶחָד – אֶת מַכְאוֹבוֹ.
יִתְגַּלֶּה בְּעוֹלַם גְּדֻלַּת הַשֵּׁם בְּאוֹרוֹ וְזִיווֹ,
וְאָז לְכֻלָּם יִתְבָּרֵר – גֹּדֶל טוּבוֹ.
.
וּכְשֶׁהוּא 'יַגִּיעַ וְיֵרָאֶה' – סוֹף סוֹף תִּהְיֶה מְרֻצֶּה,
כִּי אָז תְּקַבֵּל – אֶת מָה שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה.
וּכְשֶׁאוֹתוֹ אַתָּה מוֹצֵא,
תִּהְיֶה מוּכָן לָלֶכֶת אַחֲרָיו – עַד הַקָּצֶה.
.
וּכְשֶׁיִּתְפַּשֵּׁט הָאוֹר הַזֶּה – בְּלֵב כֹּל נִבְרָא,
תִּתְעַלֶּה הַנְּשָׁמָה – לְמַדְרֵגָה טְהוֹרָה.
הַחִסָּרוֹן שֶׁהָיָה – יֻשְׁלַם בִּמְהֵרָה,
וְאוֹר הַשְּׁכִינָה – יְסַלֵּק מִמְּךָ כֹּל רַע.
.
וְאוּלַי אָז תִּתְגַּעֲגֵעַ – לִתְקוּפַת הַהֶסְתֵּר,
שֶׁהוֹכַחְתָּ לַבּוֹרֵא – שֶׁגַּם שֶׁקָּשֶׁה אַתָּה לֹא מְוַתֵּר.
שֶׁאַתָּה מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ סִבָּה – שֶׁאֶת בְּעָיוֹתֶיךָ הוּא לֹא פּוֹתֵר,
וְזֶה נִרְאֶה שֶׁלְּחֵלֶק מִתְּפִלּוֹתֶיךָ – הוּא בּוֹחֵר שֶׁלֹּא לְהֵעָתֵר.
כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁמֵּהַתַּחְתִּית – תְּזַנֵּק כְּמוֹ פַּנְתֵּר,
וְהוּא רוֹצֶה שֶׁתִּלְמַד – לְנַתֵּר.
.
הַפְּרִי מַר כְּשֶׁהוּא בֹּסֶר,
אַךְ מָתוֹק – כְּשֶׁהוּא בָּשֵׁל.
כָּךְ גַּם הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵּׁל, לְהִתְחַשֵּׁל,
עַד שֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁבּוֹ – יִהְיוּ רְאוּיִים לְהֵאָכֵל.
.
.
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה – הַמַּר יַהֲפֹךְ לְמָתוֹק,
הַבֶּכִי יַהֲפֹךְ לִצְחוֹק.
אֶת הַכְּאֵב מִלִּבְּךָ – תַּצְלִיחַ לִמְחֹק,
כִּי בַּנֶּפֶשׁ יִהְיֶה תִּקּוּן עָמֹק.