פרשת האזינו – בין שמיים לארץ

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ…"
.
מִמָּתַי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ מְבִינִים?
וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין שׁוֹמְעִים לְמַאֲזִינִים?
.
אֶלָּא שֶׁהֵם מְיַצְּגִים – כּוֹחוֹת בַּנִּבְרָא,
שֶׁיָּכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְטוֹב אוֹ לָרַע.
שָׁמַיִם וָאָרֶץ – מְסַמְּלִים כּוֹחַ פְּנִימִי וְחִיצוֹנִי,
הָאָרֶץ אֶת הַחֵלֶק הַגַּשְׁמִי – וְהַשָּׁמַיִם רוּחָנִי.
הַשָּׁמַיִם – מְבַטְּאִים אֶת הַנְּשָׁמָה,
וְהָאָרֶץ – אֶת הַגּוּף שֶׁמַּגִּיעַ מֵהָאֲדָמָה.
הַשָּׁמַיִם – מְיַצְּגִים אֶת הַשֵּׂכֶל וְהַמַּחְשָׁבָה,
וְהָאָרֶץ – אֶת הַמָּנוֹעַ לַעֲשִׂיָּה, הַתַּאֲוָה.
.
בָּאָדָם יֵשׁ אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים,
וּבְשִׁלּוּב בֵּינֵיהֶם – הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת אֱלוֹקִים.
שְׁנֵי חֲלָקִים קוֹטְבִיִּים – לֹא בְּקַלּוּת נִדְבָּקִים,
וְלָכֵן לְכֻלָּנוּ יֵשׁ מַאֲבָקִים,
כְּתוֹצָאָה מֵאוֹתָם סְדָקִים.
.

שְׁמִיעָה מִלְּשׁוֹן מַשְׁמָעוּת,
לְכָךְ יֵשׁ לְךָ מוּדָעוּת,
אַךְ לֹא בְּהֶכְרֵחַ הֵבַנְתָּ – אֶת הַמַּהוּת.
הַאֲזָנָה מִלְּשׁוֹן הֲבָנָה,
הִתְבּוֹנַנְתָּ – וְהֵבַנְתָּ אֶת הַכַּוָנָה.
.
וְרַק שֶׁהָאָדָם בְּמַצַּב הַקְשָׁבָה,
הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל – שֶׁקּוֹרֵא לוֹ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.
לִפְעָמִים הוּא בְּטוֹן שֶׁל יִרְאָה וְחוֹבָה,
אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל זוֹ הַנְּשָׁמָה שֶׁמִּתְגַּעֲגַעַת לְאֲהוּבָהּ.
.
לָרֹב אָנוּ חַיִּים בִּסְבִיבָה – עִם הַרְבֵּה רְעָשִׁים,
עַד שֶׁאָנוּ מַגִּיעִים לְקֵהוּת חוּשִׁים,
וְהוֹפְכִים כִּמְעַט לְחֵרְשִׁים,
וּפִתְאוֹם הַקּוֹלוֹת הַפְּנִימִיִּים – נוֹרָא חַלָּשִׁים,
עַד שֶׁמִּלִּשְׁמֹעַ אוֹתָם – אָנוּ מְיֹאָשִׁים.
וּלְעִתִּים רַק כְּשֶׁנָּפַלְנוּ לַקְּרָשִׁים,
בַּ'שֶׁקֶט' שֶׁל חוֹלִים אֲנוּשִׁים,
פִּתְאוֹם אָנוּ שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת חֲלוּשִׁים,
שֶׁמַּזְכִּירִים לָנוּ – עַד כַּמָּה אָנוּ בֶּאֱמֶת קְדוֹשִׁים.
.
וְאָז אָנוּ מְבִינִים – שֶׁ"הַצּוּר֙ תָּמִים פָּעֳל֔וֹ כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט",
וְהַקְּשָׁיִים שֶׁלָּנוּ חוֹשְׂפִים – כַּמָּה לַבּוֹרֵא מֵאִתָּנוּ אִכְפַּת.
שֶׁ"אֶ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא",
וְגַם אִם אָנוּ חוֹוִים אֶת הַתֹּהוּ,
זוֹ כַּנִּרְאֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ – לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי – שֶׁל פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ,
הוּא פָּשׁוּט – תַּאֲזִינוּ וְאָז תָּבִינוּ?
הוּא מַלְכֵּנוּ – אַךְ הוּא גַּם אָבִינוּ,
וְהוּא מְקַבֵּל אוֹתָנוּ,
לֹא מְשַׁנֶּה מָה עָשִׂינוּ,
וְלַמְרוֹת שֶׁטָּעִינוּ,
כִּי הוּא יוֹדֵעַ – שֶׁאֶת הַרְגָּשָׁתוֹ תָּמִיד רָצִינוּ.