פרשת וילך – תורה או שירה?

"וְעַתָּה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת…"
.
לָמָּה הַתּוֹרָה – נִקְרֵאת שִׁירָה?
וּמַהוּ הַמֶּסֶר שֶׁבְּכָךְ הַתּוֹרָה מַעֲבִירָה?
.
בַּשִּׁירָה – יֵשׁ רֹבֶד שֶׁל רֶמֶז נִסְתָּר,
שֶׁל פֵּרוּט – שֶׁנִּרְאֶה מְיֻתָּר,
אוֹ שֶׁל בִּטּוּי – שֶׁנִּרְאָה מְאֻלְתָּר,
שֶׁאֵינָם בְּרוּרִים לַקּוֹרֵא – אֶלָּא אִם כֵּן אַחַר הָרֶמֶז הוּא תָּר.
.
כָּךְ גַּם הַתּוֹרָה,
שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנֶת לַהֲבָנָה – לְלֹא זֹהַר וּגְמָרָא.
לֹא מַסְפִּיק לִקְרֹא – בְּצוּרָה יְשָׁרָה,
כְּשֶׁיֵּשׁ רֹבֶד נִסְתָּר – שֶׁמַּצְרִיךְ אֶת הַסְּבָרָה.
.
וּבַשִּׁיר יֵשׁ מִגְוַן צְלִילִים,
שֶׁמִּשְׁתַּלְּבִים – עִם הַמִּלִּים.
הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שִׁירָה – לֹא רַק תְּהִלִּים,
וּבַצְּלִילִים וּמִשְׁקָלִים,
מִתְגַּלִּים הֶבְדֵּלִים,
שֶׁל רְמָזִים גְּדוֹלִים – לְסוֹדוֹת נַעֲלִים.
.
כֻּלָּם אוֹהֲבִים שִׁירִים,
יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים,
עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים,
מַשְׂכִּילִים וּבּוּרִים,
נָשִׁים וּגְבָרִים,
כִּי הִיא כּוֹלֶלֶת – אֶת כְּלַל הַמִּגְזָרִים.
.
אוֹמְנָם לֹא כֻּלָּם מְבִינִים בְּאוֹתָהּ רָמָה,
אַךְ כֻּלָּם מִתְחַבְּרִים – לְשִׁירַת הַנְּשָׁמָה.
וְעַל כָּךְ לִכְלַל הָאֱנוֹשׁוּת יֵשׁ הַסְכָּמָה,
גַּם אִם עַל הַשְּׁאָר – הֵם יִתְוַכְּחוּ בְּכֹל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה.
.
שִׁיר מְבַטֵּא רַעֲיוֹנוֹת וּרְגָשׁוֹת,
שֶׁגּוֹרְמִים לְךָ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים מִזָּוִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.
חֵלֶק מֵהַדְּבָרִים – נֶאֱמָרִים מְפֹרָשׁוֹת,
וְחֵלֶק מוּבָנִים – רַק כְּשֶׁמְּשַׁנִּים אֶת הָעֲדָשׁוֹת.
.
בַּשִּׁירָה מִתְגַּלָּה הַרְמוֹנְיָה וּשְׁלֵמוּת,
שֶׁגּוֹרֶמֶת לְךָ בִּנְעִימוּת,
לִרְצוֹת לַעֲבֹר תַּהֲלִיךְ הִשְׁתַּלְּמוּת.
רֶגַע שֶׁל הִתְרוֹמְמוּת,
שֶׁגּוֹרֵם לְךָ לִרְצוֹת לָצֵאת מֵהַמְּצֻמְצָמוּת.
.
שִׁירִים שָׁרִים שׁוּב וָשׁוּב,
וְלַמְרוֹת זֹאת – הָאָדָם קַשּׁוּב.
כִּי זֶה דָּבָר אָהוּב,
דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהוּא קָצוּב.
.
הַתּוֹרָה הִיא לֹא רַק טֶקְסְטִים כְּתוּבִים,
כְּמוֹ שֶׁשִּׁיר הוּא הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְתָוִים.
הִיא מְאַזֶּנֶת בֵּין כְּלַל הַמַּרְכִּיבִים,
וְיוֹצֶרֶת הַרְמוֹנְיָה – בִּשְׁלַל שֶׁל מִקְצָבִים.
.
הַתּוֹרָה הִיא שִׁיר שֶׁאֵין לוֹ סוֹף,
שֶׁדַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לְהִתְחַבֵּר – אֶל הָאֵינְסוֹף.
.
וּלְכֹל אֶחָד יֵשׁ תָּו יִחוּדִי,
צְלִיל – שֶׁאוּלַי כָּרֶגַע הוּא סוֹדִי.
וְגַם אֲנִי – כְּמוֹ כֹּל יְהוּדִי,
מְנַסֶּה בְּאֹפֶן תְּמִידִי,
לְנַסּוֹת לְהַגְשִׁים אֶת יִעוּדִי,
וּלְגַלּוֹת אֶת הַצְּלִיל הַיִּחוּדִי,
שֶׁאַף אָדָם לֹא יָכוֹל לְהַשְׁמִיעַ מִלְּבַדִּי.
.
כִּי אִם לֹא אָשִׁיר אֶת חֶלְקִי,
יִהְיֶה פְּגָם – בַּשִּׁיר הָאֱלוֹקִי.