פרשת מטות-מסעי – החיים כמסע.

לָמָּה הַפָּרָשָׁה נִקְרֵאת – עַל שֵׁם הַמַּסָּעוֹת?
הֲרֵי רֹב הַזְּמַן הֵם הָיוּ בַּחֲנָיוֹת.
וּמָה הַקֶּשֶׁר לְמַטּוֹת?
וְאֵיךְ כֹּל זֶה קָשׁוּר – לְקַבָּלַת הַחְלָטוֹת?
.
אֶלָּא שֶׁהַחַיִּים הֵם מַסָּע,
וְזוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַתְּפִיסָה.
נָכוֹן לִפְעָמִים אָנוּ נֶעֱצָרִים בַּתַּחֲנָה,
אַךְ זוֹהִי רַק הֲכָנָה,
לַשָּׁלָב הַבָּא, לַתַּחֲנָה הַבָּאָה.
וְלֹא תָּמִיד הַדֶּרֶךְ מְהַנָּה,
וּלְעִתִּים – הִיא מַמָּשׁ מְעַנָּה.
אַךְ זוֹהִי תַּחֲנָה זְמַנִּית,
בַּדֶּרֶךְ – לְהִתְפַּתְּחוּת רוּחָנִית.
.

וְלָמָּה הַפָּרָשָׁה נִקְרֵאת מַטּוֹת?
כִּי קַל מֵהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לִסְטוֹת,
וְצָרִיךְ הָאָדָם לַכִּווּן הַנָּכוֹן – אֶת עַצְמוֹ לְהַטּוֹת.
בְּכֹל יוֹם הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל אֵינְסְפוֹר הַחְלָטוֹת,
הוּא מוּדָע רַק לִמְעַטּוֹת.
וּכְדֵי שֶׁהוּא לֹא יִהְיֶה מָלֵא בֶּחָרָטוֹת,
הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד לְהַטּוֹת,
לְהַפְרִיד בֵּין אַשְׁלָיוֹת הַיֵּצֶר – לָאֲמִתּוֹת.
.
וְלִפְעָמִים אָדָם מַגִּיעַ לְתַחֲנָה חֲשׁוּכָה בִּמְיֻחָד,
כִּי יֵשׁ לוֹ שָׁם – תַּפְקִיד מְיֻחָד.
הוּא יוּכַל לַחְזֹר לְשָׁם – עִם מְנוֹרָה,
לַהֲפֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹרָהּ.
לְהַרְאוֹת לַאֲחֵרִים – שֶׁזֶּה לֹא כָּזֶה נוֹרָא,
שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְקַדֵּם מִשָּׁם – לַתַּחֲנָה הַבָּאָה.
.
וְאוּלַי אַתָּה מִתְמוֹדֵד עִם מַשְׁבֶּרִים,
בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ בְּךָ כּוֹחוֹת אַדִּירִים?
וְאַחֲרֵי שֶׁתְּחַבֵּר אֶת הַשְּׁבָרִים,
תּוּכַל לַעֲזֹר לְאָחֵרִים,
לְשַׂרְטֵט מַפָּה – שֶׁלֹּא כְּתוּבָה בַּסְּפָרִים,
אֵיךְ מַגִּיעִים בִּשְׁבִילִים לֹא מֻכָּרִים,
לֶיְּעָדִים מוּאָרִים.
.
וְאִם נִסְתַּכֵּל בְּכֹל תַּחֲנָה,
נְגַלֶּה שֶׁבְּכֹל אַחַת – קִבַּלְנוּ מַתָּנָה.
בָּאַחַת נוֹלְדָה לָהּ תּוֹבָנָה,
בַּשְּׁנִיָּה צָמְחָה הָאֱמוּנָה.
בְּכֹל תַּחֲנָה – מַשְׁמָעוּת עֲמֻקָּה טְמוּנָה,
אַךְ כְּדֵי לְהָבִין זֹאת – צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת כֹּל הַתְּמוּנָה.
.
וְאוּלַי זֶה הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בַּפָּרָשָׁה?
שֶׁהַדֶּרֶךְ לֹא סְתָם קָשָׁה.
אֶלָּא יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה מָה לִלְמֹד – בַּמַּסָּע,
כְּדֵי לִבְחֹר נָכוֹן – אֶת הַכִּווּן אֵלָיו נִסַּע.
אָז בּוֹא נְבָרֵר אֶת הַיַּעַד,
וְאָז נִתְקַדֵּם אֵלָיו – צַעַד אַחַר צַעַד.