צדק

את נשארת באותו המקום
למרות שכולם צועקים לך להתקדם ..

משהו מכניע אותך להישאר.

את נכנסת עם הראש בקיר..

ועדיין , את בוחרת לחייך .

את מחייכת ובו זמנית טובעת בתוך עצמך.

הכחשה:
אני זאתי שאוהבת לאהוב כשזה לא מסובך.
כשהכל וודאי.
שאין צל של ספק.
כשהתסביכים לא מגיעים
וכשהדמעות לא שוטפות את הגרון.

השלמה:
אף פעם לא אהבתי להרגיש
כי אני טובה בזה.
הדמעות קורעות אותי
כי הם צודקים
ואני טועה-
הפעם.

הם צודקים
ואני מכחישה

הם צודקים
ואני מרגישה

הם צודקים
ואני אוהבת

הם צודקים
ואני בשלי.

הבנתי שאני מגזימה

הבנתי שיש בי עולם שלם
שעדיין לא פיענחתי בכלל

יש בי עולם
שלא כולם ראויים להיחשף אליו.

אני כותבת את זה בדמעות
בעוד שליבי מתעתע וכואב לי בחזה
בורא עולם מציף אותי במסקנות
שהאמונה שלי לא חזקה מספיק
וזה שובר
הרי אני אומרת לכולם לא להפסיק להאמין
שכל דבר בעיתו
אבל כבר נמאס לי לחכות בשקט שהדברים יסתדרו
רציתי לקחת את המושכות ולנווט
אבל אני לא יודעת לאן

אני יודעת שאני אוהבת
אבל חוץ מזה אני לא יודעת שום דבר