אור שמש

האפלה עוטפת.
מסביבי היא מרחפת.
משכנעת וצועקת.
היא מכווצת ומשתקת.

אין כלום חוץ מזה.
אין שום טעם לנסות להילחם בזה.
זה כל כך גדול ואני כל כך קטנה,
כל הגוף צורח- "סכנה!"

אבל מילת המפתח היא עוטפת,
רק אם תתני לה היא מצטרפת.
בפנים יש משהו אחר.
גם אם לא רואים עכשיו, בקרוב זה יתבהר.

יש בך אור שמש.
אני יודעת שלא רואים. אני יודעת שלא מרגישים. אני יודעת שזה כל כך רחוק, ואין תקווה, וזה ממש עמוק. אבל הוא שם. האפלה היא רק ענן. משהו חולף שהגיע ומסתיר. אבל מאחורי העננים, השמים תמיד כחולים.