Dalia Itamar
הזיכרון הראשון שלי קשור בשמחה הספונטנית שפרצה בעקבות הכרזת המדינה. אני הייתי אז בת שלוש והתפרצויות השמחה בכיכר מסביסי הבהילו אותי עד מוות. חגיגות יום העצמאות של ילדותי זכורות לי כריקודים במרכז הכרמל וכקומזיצים על שפת הים. הכל היה כל-כך שמח אבל המצעדים והמטסים שצפינו בהם מהמרפסת עוררו בי כבר בצעירותי התנגדות. לא הבנתי למה אנחנו בוחרים להתגאות בנשק שלנו, בחיילים ובנצחונות ולא בהישגים בחקלאות ובטכנולוגיה. מאז אותה מלחמה אנחנו נלחמים שוב ושוב ומנצחים שוב ושוב וכל מלחמה מביאה את הבאה אחריה והדברים רק מידרדרים מדחי אל דחי. ממרום גילי ברור לי לחלוטין שלא ניתן לפתור בעיה באותם אמצעים שיצרו אותה ואחרי כל תועפות הדם שנשפך והחיים הצעירים שנגדעו הגיעו הזמן לנסות דרך חדשה. בחרתי בשלושה שירים אלה כי בעבורי, קידוש כל אלה שנפלו במלחמות מתבטא בחובה מוסרית לעשות כל מה שאפשר להיכרות והידברות עם אוייבינו כדי שאפשר יהיה להתחיל לצעוד בדרך של דו קיום ובכך להימנע מכאב ואובדן נוספים. איך נוכל להיות בטוחים שהצד השני לא מוכן כשאפילו לא ניסינו, או ליתר דיוק - כשהניסיון היחיד שלנו נרצח באיבו?

קול קורא במדבר – די!

Dalia Itamar 30/04/2025 71 צפיות אין תגובות
הזיכרון הראשון שלי קשור בשמחה הספונטנית שפרצה בעקבות הכרזת המדינה. אני הייתי אז בת שלוש והתפרצויות השמחה בכיכר מסביסי הבהילו אותי עד מוות. חגיגות יום העצמאות של ילדותי זכורות לי כריקודים במרכז הכרמל וכקומזיצים על שפת הים. הכל היה כל-כך שמח אבל המצעדים והמטסים שצפינו בהם מהמרפסת עוררו בי כבר בצעירותי התנגדות. לא הבנתי למה אנחנו בוחרים להתגאות בנשק שלנו, בחיילים ובנצחונות ולא בהישגים בחקלאות ובטכנולוגיה. מאז אותה מלחמה אנחנו נלחמים שוב ושוב ומנצחים שוב ושוב וכל מלחמה מביאה את הבאה אחריה והדברים רק מידרדרים מדחי אל דחי. ממרום גילי ברור לי לחלוטין שלא ניתן לפתור בעיה באותם אמצעים שיצרו אותה ואחרי כל תועפות הדם שנשפך והחיים הצעירים שנגדעו הגיעו הזמן לנסות דרך חדשה. בחרתי בשלושה שירים אלה כי בעבורי, קידוש כל אלה שנפלו במלחמות מתבטא בחובה מוסרית לעשות כל מה שאפשר להיכרות והידברות עם אוייבינו כדי שאפשר יהיה להתחיל לצעוד בדרך של דו קיום ובכך להימנע מכאב ואובדן נוספים. איך נוכל להיות בטוחים שהצד השני לא מוכן כשאפילו לא ניסינו, או ליתר דיוק - כשהניסיון היחיד שלנו נרצח באיבו?

חכמה של אחרית הימים

לימדו אותנו עוד כשהיינו קטנים
שאם רק נשיר מספיק פעמים –
"אני נולדתי לשלום שרק יגיע…",
על משק כנפי-יונה תופיע
אחרית הימים,
וכל אויבינו
שבכל דור ודור
עומדים עלינו לכלותנו
ואיתם אין סיכוי להשלים,
יכתתו חַרְבּוֹתָם לאתים
ולא תהיה עוד מלחמה
גם אם נסרב לוותר
ולו על שַׁעַל אדמה.

חִנכו אותנו שבינתיים,
מְצוּוֶה עלינו להקריב,
כמו אבינו אברהם,
את בנינו ובנותינו
על קידוש אמונתנו,
בכל יום-זיכרון
להלל גבורתם,
להזכיר לכולם
שידנו חזקה
וזרוענו נטויה
שהם הרשעים
ואנו התמים,
שֶׁיִּתְפַּנּוּ מרצון
ונחיה בשלווה
בארץ שלקראתה
צעדנו במדבר
ארבעים שנה
ויש לנו עליה קושאן
מהתורה!

זה לא יאה לשפוט אותנו,
על שסירבנו להבין,
שבמלחמות אין מנצחים,
רק קורבנות, בשר תותחים,
ואלה לעולם אינם המנהיגים,
רק אנחנו – כלל הבוחרים,
כי אין כמו זריעת תבהלה
מועילה לתוצאות ההצבעה,
זה לא הוגן לגנות אותנו
על קוצר ההבנה
שכגודל הניצחון
כן איומה ההפתעה,
ששלום עושים עם יריבים
לאו דווקא עם ידידים,
על שמיהרנו לשכוח
שֶׁכְּשֶהושטנו לו יד
היא לא הושבה ריקם,
והיד שרצחה מאתנו באה,
לא מתוכם.

זה לא חכם לטעון נגדנו
שֶׁהִקְשֵׁנוּ עורף כנגד החכמה
היודעת שרק חמלה ומחילה
עשויות לרפא את פצעי השנאה,
שאין הבדל בין קדושת החיים
של ילדים מכל דת, לאום ומין,
שלא הבנו
שעד-שלא נאזור אומץ להסכים
להישיר מבט בַּשֵּׁדִים שֶבִּפְנִים,
להתבונן באויבינו, לראות בני-אדם,
שממש כמונו חשים צודקים,
פוחדים, כואבים ודורשי-נקם,
שגם לאחר המלחמה הנוראה מכל
שנטלה מפינו את היכולת לשאול
כי ידענו שאין, ולא תהיה תשובה,
מֵאַנּוּ להיות חכמים, לשנות גישה,
ומדי שנה בשנה, בהגיע פסח
המשכנו לחתום את קריאת ההגדה,
בחינת "והִגַּדְתָ לְבִנְךָ", ב'חד-גדיא'.

כי כך שִׁנְּנוּ באוזנינו כל השנים,
ורק עכשיו, באחרית הימים,
אנחנו סוף-סוף מבינים, תודה לאל,
מדוע משיח לא בא, לא טורח לצלצל.
10.10.23
*

חָלָל

נִשְׁמַתּוֹ
בַּחָלָל.
גּוּפַתּוֹ
בַּחֲלַל הָאָרוֹן
שֶׁהוּרַד לַחָלָל שֶׁנִּפְעַר
בְּעָפָר וְנִסְתַּם
הַגּוֹלָל.
זִכְרוֹ
מְחלָּל בִּנְּאוּמִים
מְחוֹלְלֵי מְחוֹל חֲרָבוֹת
שׁיִרְבּוּ חֲלָלִים וְלַהַג
מִלִּים חֲלוּלוֹת.
מוֹתָרוֹ
חֲלַל הֵעַדְרו
21.7.2019
*

עניין של בחירה

אִם אִתְרָע מָזַלֵּך וְנוֹלַדְתְ בַּת-יַעֲנָה
כְּשֶׁרוּחַ שׁוֹרֶקֶת קוֹלוֹת מִלְחָמָה
מְעַרְבֶּלֶת עַנְנֵי-חוֹל מְסַמְּאֵי עֵינַיִים
וּבַסְבִיבָה אֵין מָזוֹן אַף לֹֹא טִפַּת מַיִם
מִתַּחַת לַחוֹל טְמוּנִים מוֹקְשִׁים
וְאִמָּא מְלַמֶּדֶת אוֹתָךְ אֵיך שׂוֹרְדִים
בִּמְקוֹם לָרוּץ חָפְשִׁי
כְּמוֹ כָּל יָעֵן בָּרִיא
סִכְרִי פִּיךְ קִפְאִי בִּמְקוֹמֵךְ
טִמְנִי עָמוֹק בַּחוֹל אֶת רֹאשֵׁךְ
זֹאת לֹֹא בְּעָיָה הוּא קָטָן וְעוֹד אֵיךְ
כְּשֶׁהָראֹש קָבוּר לֹא רוֹאִים אֶת הַחוֹל
שָׁם תּוּכְלִי לְדַמְיֵין לָךְ יָרֹק וְכָחֹל

שְׁנוֹתַיִיך חוֹלְפוֹת בְּצַוָּאר תָּפוּס
בְּגוּף מְשתָּק בְּלִי יְכוֹלֶת לָזוּז
יוֹם אֶחָד אָת נִזְכֶּרֶת בְּצִפּוֹר פְּלָאִים
שֶׁפַּעַם בְּאֶלֶף שָׁנִים מַמְרִיאָה מִן הַחוֹל
רואה מִגְּבָהִים צַמָּרוֹת יְרקוֹת יָם כָּחֹל
וְאָז מְבִינָה דְבַר-מָה שֶׁאִמֵּךְ לֹא יָדְעָה
שֶׁבְּעֶצֶם יֵשׁ לָךְ בְּחִירָה
לְהִשָאֵר עוֹף גָּדוֹל
עִם רֹאשׁ בַּחוֹל
וַאֲחוֹרַיִם בַּשֶָּׁמַיִם
אוֹ לִהְיוֹת עוֹף הַחוֹל
וְלִפְרוֹשׂ כְּנָפַיִים
15.3.21
*


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך