יומני היקר – פרק ראשון

ספטמבר
יום שני
יומני היקר,
אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה. טוב, לפני שאני מפציצה אותך ברגשות שלי, אני אספר קצת על עצמי ועל החיים שלי.
אני שרון, בת 16 וחצי. אני גרה בתל אביב. יש לי שיער שטני ובקצוות בלונד. תמיד שואלים אותי אם צבעתי – ואני עונה שלא, זה טבעי. אני אוהבת מוזיקה – היא החיים שלי. אני אוהבת הכל חוץ ממזרחית, ומודגש על מזרחית. אני הכי אוהבת מוזיקה קלאסית ורוק – רוק אנד רול, כמו שאומרים. אני מנגנת בפסנתר כבר שנה שישית ! אני מנגנת מגיל עשר. ושכחתי את החלק הכי חשוב- אני קוראצת וכותבת מושלם – בזה אין מה לפקפק. כשאני קוראת, אני מרגישה שאני נכנסת לדמות, סובלת יחד איתה, בוכה יחד איתה, ומרגישה את השנאה והאהבה שלה. לפעמים לוקח לי זמן לעבור מספר לספר, כי קשה לי להפרד מהדמות. הקריאה והספרים מגלים לי עולם שאני לא יכולה לתאר במילים – ויותר מזה, איש לא יכול לתאר. יש לי עניים כחולות תכלת כאלו, והחברה הכי הכי טובה שלי – עומר, תמיד אומרת שהן יפות כמו האוקיינוס השקט. עומר הרבה יותר יפה ממני, לדעתי, למרות שהיא אומרת שהיא נראת זוועה ואני ממש מהממת. יש לה שיער חום שחור מדהים, שמסתלסל ביופי שנראה נהדר על גבה – והוא מגיע לה עד הברכיים, והיא אוספת אותו לקוקו גבוה גבוה וקולעת אותו לצמה, כדי שלא יראו את השיער ה"זוועתי " שלה. יש לה עניים בצבע שקד מדהים, ויש לה ניצוץ יפיפה בעניים כשהיא נחושה להשיג משהו. היא ממש טובה בלימודים, מקובלת, וכשעברתי דירה לתל אביב ולבית הספר החדש, היא לקחה אותי תחת חסותה. אני אזכור לה את זה תמיד.
ההורים שלי התחתנו, התגרשו והתחתנו שוב. קוראים להם אורנית ואורן, ואני יודעת שהשמות דומים, זו חלק מהסיבה שהם הכירו. אני די סובלת – יש לי ארבעה אחים, יומן ! ואני באמצע. יש לי אחות קטנה – ותאמין לי, היא משוגעת – בת 4, יש לה שיער בלונדיני חמוד ותלתלי לגמרי, שאימא אוספת אותו לקוקו בשבילה כמעט כל הזמן. אין לה עניים מיוחדות כמו של עומר – סתם חומות, רגילות, וכך גם לשאר בני המשפחה שלי, אז אני לא אכתוב יותר את צבע העניים, תזכור שזה חום, נכון ? טוב, אז נחזור לעניינים – קוראים לה גילי, וכמעט כולם שרואים אותה חושבים שהיא מתוקה ומ'אמ'אלה. אפילו עומר חשבה ככה בהתחלה. ואז היא הכירה אותה קצת, והסכימה בדעה שלי – היא משוגעת.
יש לי עוד אח גדול אחד, ואח תאום. אני יודעת, כן, כן, אח תאום. הוא אומר שהוא "יותר גדול." למרות שההפרש בינו לביני הוא רבע דקה בלבד, זאת אומרת נגיד גג – 15 שניות. יש לו גם שיער חום כמו שלי, אבל העניים שלו גם חומות. אופס, שוב כתבתי את צבע העניים. סורי…. טוב מזה משנה.
ועכשיו השיא – האח הכי קרצייה בעולם – תומר. יש לו שיער שחור – ולא ברור מאיפה זה בא – לאף אחד במשפוחה אין צבע שיער כזה. הוא בן 18, והוא מחשיב את עצמו לכל יכול – למרות שהוא גדול ממני רק ב, שנייה, שנתיים בערך. אפילו פחות ! נו, טוב, אני אספר לך את טלאותיו .
טלאותיו של תומר בקצרה מקוצרת במיוחד, רק שלוש מטלאוטיו הנוראיות ביותר ( סתם, זה קצה החוט של טלאותיו ):
1. בגיל 7 הוא שיקר להורים ואמר שיש לו עבודה שהוא חייב להגיש דרך המחשב וכל הזמן הזה שיחק בכדורגל והתחבר לפייסבוק. ההורם תפסו אותו, ותאמינו או לא, הוא האשים אותי שהחרכתי אותו לשחק בזה ושאיימתי להרביץ לו, ופרץ בבכי – מזויף כמובן.
2. בגיל 8 בארוחת הערב של המפחה שערב פסח, הוא עשה שרשרת גראפסים, האשים אותי, ולכן ההורים הענישו אותי ולא יצאתי מהחדר כל ערב פסח כי הם התביישו בי לגמרי.
3. הרגל משונה שלו – הוא תמיד אבל תמיד מתבלבל בין התיק בית ספר שלו לבין שלי, וכשאני דופקת לו על הדלת כדי שיחזיר לי את התיק, הוא צועק מבפנים : " אוי ! " ופותח את הדלת עליי.
חוצפן , לא ?!
טוב, עכשיו, כשהכרת את המשפחה והחברה שלי וקצת על עצמי – אני רוצה להגיע לחלק העיקרי.
אני חולה בסרטן.