אהבה שחורה פרק 3
"היי אמא"
"מותק!מה שלומך?"
"הכל בסדר" סירקתי במהירות את שערי הבלונדיני.
"את הולכת לאנשהו?כי ביודיוק הכנתי-"
"כן,אני הולכת לקלואי,בעצם אני יושנת אצלה."
"באמת?"
"כן,טוב,ביי"
"אבל את לא רעבה?"
"נלך למקדונלס נאכל שם משהו"
"אוקיי"
דחפתי מפתחות לכיס והלכתי לעבר הדלת.
"אה ומותק?"
"הממ?"
"אני מרגישה שקורה לך משהו בזמן האחרון ו-"
נאנחתי.הבטתי לתוך עיניה הכחולות,לפעמים לא הבנתי למה אמרו לי שאני דומה לה,היה לה שיער בצבע חום-ברונזה,תספורת קארה קצרה,עינים כחולות-אבל בכלל לא כמו של ארו,אצל ארו זה היה כחול כהה,ריק,כאילו בלי נשמה.
נזכרתי איך כשהייתי קטנה אבא שלי היה תופס אותי צובעת את עצמי באיפור של אמא,הוא היה צוחק מחבק אותי ואומר:"אל תשימי את צבעי המלחמה האלה,יש לך עינים מושלמות,שיער מושלם,את פשוט נסיכה קטנה מהאגדות."הוא היה פורע את שערי ושואל:"ונסיכות שמות צבעי מלחמה?"
והייתי צוחקת כל כך חזק עד שהיה יוצא לי נזלת."לא" והוא היה מדגדג אותי והיינו מתכרבלים בשמיכה ומרכלים על אמא ששמה טונות"צבעי מלחמה"-ככה אבא שלי היה קורא לאיפור,ואז אחרי שנה,כשהייתי בת 7 הוא מת בתאונת דרכים.אני זוכרת איך הייתי בבית הספר וקלעתי לקלואי שתי צמות והיא הייתה מקשקשת על כמה שבראד חתיך ושהיא רוצה להתחתן אתו(בסוף עשינו להם טקס חתונה עם טבעות מפלסטיק).ואז המזכירה קראה לי והודיעה לי שאבא שלי איננו.
"לא קורה לי כלום,אני בסדר גמור"חשבתי על ארו,איך שהוא הסתכל עלי בשיעור כימיה ואיך שקרא לי יפה וכל המחשבות האפלות ברחו מראשי כאילו לא היו.
היא נאנחה."אוקיי מתוקה להתראות"
הדבקתי לה נשיקה על הלחי ואמרתי:"ביי אמא"
יצאתי מהבית ואז-
הרגשתי כאב בראשי,נאנקתי,זה היה הכאב הנורא ביותר שחוויתי מעולם.
זרועות נקשרו סביב מותני והובילו אותי.ריח מוכר,נעים ורענן.
עצמתי את עיני,פתאום היה קר והרגשתי שאני שוכבת על משהו גבשושי ומגעיל."איכס…"מילמלתי.
"את בסדר?"שמעתי את קולו המתנגן של ארו,הפניתי את עיני אליו מיד,עיניו כחולות גדולות וריקות אבל ראיתי בהן שמץ של משהו מוזר-כאילו שמשהו מתחיל למלא את העיניים שלו.
"כן,חטפתי מכה בראש,די רצינית"
"את תהיה בסדר"
"מה לכל הרוחות זה היה?"
"משהו רץ ופגע בך-"
"משהו?"לא הבנתי."מה?"
הוא נאנח."אני לא יכול להגיד לך…"
"תגיד לי!"דרשתי.
"דיינה,לא"
הרגשות חזרו וכמעט התפוצצתי למיליון חתיכות.
"אתה…יודע איך קוראים לי?"
שמץ של חיוך עלה על פניו,חיוך צחקני."טוב,אנחנו באותה כיתה לא?"
"כן,צודק"צחקתי כמו פגרת.
הבטתי על שפתיו האדומות היפות,החיוך הצחקני שלו,כל כך רציתי לגעת בשפתיים האלה עם השפתיים שלי מה לא הייתי נותנת ש-
"על מה את מסתכלת?"
הישרתי אליו מבט וחייכתי."שום דבר"וואו,אנחנו מדברים.
הוא השפיל את מבטו וזה נראה כאילו הוא הסתכל על הציצים שלי.לא היה לי אכפת,במקרים אחרים הייתי מפלרטטת ומישרת אותם כדאי לתפוס תשומת לב אבל הרגשתי…שאני לא רוצה לפלרטט עכשיו,רק להביט בו ולשמוע את קולו.
"על מה אתה מסתכל?"
הוא הביט בעיני רגע ארוך וחייך.ממש חייך-גם אם זה היה חצי מאולץ,רציתי לצרוח מאושר.
"לא על מה שאת חושבת"
צחקתי."אז…אתה חדש?מאיפה הגעת?מה פגע בראש שלי?"
"דיינה,כן,אני חדש,ועל שאר השאלות אני לא יכול לענות לך"
"למה?"
"גם על זה אני לא יכול לענות"
"בבקשה?"
הוא התקרב אליי וריח השושנים-ורדים-אפטר שייב-מנטה והריח החמצמץ המתוק הציף את אפי,התקרבתי אליו,ראיתי עיניו,אני נשבעת שהיה שם משהו,זה בא כל כך מהר כמו במכה,כאילו עיניו מתמלאות ברגש מוזר,הרגשתי צמרמורת וחשמל ואז הוא התרחק במהירות ועיניו נצבעו בריקנות.
"לא,אני לא יכול"הוא נעמד ושלח את ידו.
פעם ראשונה שנגעתי בו,וכשנגעתי הרגשתי עור חלק וקריר-חמים-צמרמורות,סערת רגשות.לא ניתקתי את עיני מעיניו.ידו הייתה כל כך לבנה שהיא כמעט סינוורה אותי.
"דיינה…"הוא התקרב אלי כשנעמדתי.
"כן?"
הוא התרחק בבת אחת ועיניו היו עצובות."נתראה,דיו"
"דיו"נאנחתי.
צילצלתי לקלואי.
"איפה את לעזאזל?"שמעתי את קולה.
"בדיוק בדרך"
"איפה היית?"
הפניתי את ראשי,הוא עדיין היה שם,עמד והביט בי ושערו השחור מתנופף ברוח העזה,והבנתי לאן הוא לקח אותי,לבית הקברות.פתאום הציפו אותי רגשות געגוע כלפי אבא שלי,אם אני לא טועה הקבר שלו קרוב.
ניגשתי למצבה מקושטת בפרחים ומה לא והתיישבתי שם."דיינה את פה?"
"כן"
"נו אז…איפה היית?"
הבטתי לכיוון שבו היה ארו,אבל הוא נעלם.חייכתי חיוך עצוב ועניתי."הלכתי לבקר את אבא שלי"
תגובות (4)
זה ממש טוב תמשיכי!!!
תמשיכי
המשך ! *~*
וואו סיפור טוב! תמשיכי!!!