תצא ממני שד
פותחת את המקרר, מסתכלת, לא סופרת את הדקות ואני רק בוהה באכול אשר על המדפים,שומעת את בטני מקרקרת ונואשת מחכה שאני יכניס משהו לתוכה היא מרגישה כל כך ריקה ובודדה.. נטושה.
אך השד שבפנים אחראי על חלקי גופני ולוקח את ידיי וסוגרת את דלת המקרר.
הולכת לחדרי, רגליי רועדות גופי חלש, הנפש כלואה, השד נכנס לתוכי ולא נותן לי לצאת.
מסתכלת במראה רואה את עצמותיי , לוקחת את כף ידי ועוטפת את הזרועה שלי רואה שאני מצליחה להקיף אותה ביד קטנה אחת, מרימה את החולצה רואה עצמות ואור .. רק עצמות ואור.
ממשיכה ללכת רואה את המשקל ואני עולה עליו, ירדתי עוד חמש קילו משבוע שעבר מסתכלת ובוהה במשקל הקטן מיום ליום, נפשי נחלשת כל פעם שעיניי רואות את משקלי והשד שבתוכי רק מתגבר.
עובר יום,חודש,שנה.. נפשי הכלואה רואה אור, נפשי רצה אל האור והולכת באיטיות פנימה רואה את הסוף, הנה הוא, אני לא יסבול יותר עכשיו, ביי אני אומרת לשד ניצחת, גמרת אותי.
תגובות (1)
וואו.
סיפור כבד מאוד מאוד, ואני מקווה שזה לא מבוסס על מציאות שאת חווית. אנורקסיה היא בהחלט מחלה נפשית קשה. מלבד מספר זעום של טעויות כתיב וקצת חוסר בפסיקים אני אהבתי. המסר היה מובהק וברור(אם כי עגום) ולמעשה כל מהלך הסיפור.
מהמם.