מישהו שאהבתי (סיפור על 1D) חלק 4

כשהגענו למלון התברר שאין יותר חדרים פנויים! :(
ברגע שנכנסו והגענו לדלפק ההזמנות האיש מאחורי הדלפק אמר "שלום" (כמובן שהשיחה התנהלה באנגלית כאילו לונדון..דהה) "שלום, אנחנו ביצענו הזמנה לבית המלון הזה, מלון פלאז'ה אם אני לא טועה"
"בוא נראה.." אמר האיש ובדק במחשב הקטן שלו. אחר כך נראה כאילו לא מצא את שמנו והסתכל בקבוצת דפים עבה וחיפש את שמנו.
"אה, הנה זה- משפחת מרין?"
"כן" ענתה אמא.
"אז, אתם רשומים לי כאן" והצביע לכיוון קבוצת הדפים "אבל אני מצטער לבשר לכם שאין עוד חדרים פנויים"
"איך זה יכול להיות? ביצענו את ההזמנה הזאת לפני חודשים! אני דורשת את החדר שלנו או פיצוי כספי חזרה!" התווכחה אמא עם האיש.
"עכשיו השעה 10:27 והחדרים מתפנים ב15:00 אתם פשוט תצטרכו להמתין שחדר יתפנה. כי פיצוי כספי כבר לא תוכלו לקבל הכל כבר הושקע לחומרי גלם לאוכל נוסף בחדר האוכל או על חומרי יצירה במועדון היצירות של הילדים הקטנים" אמר האיש "אבל יש לי רעיון- לכו בינתיים להתאורר, תעשו טיול במלון הגדול, או בעיר היפה שלנו. אתן יודעות, בלונדון יש הרבה מה לעשות." הציע.
וכך עשינו.
יצאנו החוצה וטיילנו לנו ברחובות לונדון. הלכנו לאכול פיש אנד צ'יפס כי זאת אנגליה!

מאוחר יותר ב15:00 כשהתפנו החדרים הגענו למלון וקיבלנו את המפתח לחדר שביקשנו- סוויטה בראש בית המלון עם חדר לכל אחת וג'קוזי ונוף לרחובות לונדון המהממים. אוי כמה שאני אהבתי את החדר! D:

מאוחר יותר בערב אני וסתיו רצינו ללכת לאיזושהי מסיבה אז היא נכנסה להתקלח וכשהייתי לבד עם אמא אז החלטתי לדבר איתה על שיחת הטלפון בבוקר היומולדת שלי. אז דיברתי איתה.
"אמא, אני רוצה לדבר איתך על משהו"
"מה מותק? משהו קרה?"
"אהמ.. כן, דיי"
"מה זה?, ספרי לי."
"אהמ.. בבוקר היומולדת שלי עוד לפני שבאת אליי לחדר בערך שעתיים לפני קיבלתי טלפון מוזר ממשרד האימוץ הלאומי, ו.. די אמרו לי שאני מאומצת" הרגשתי כל כך לא בנוח.. לא יודעת למה.
"לני, לני היפה שלי" אמא התחילה לבכות, סימן ששיחת הטלפון הייתה אמיתית ונכונה לגמרי.
"את המלאך שלי, ואת יודעת את זה. נכון?" המשיכה.
"כן." התחלתי לבכות גם אני.
"אני ואבא שלך רצינו כל כך ילד או ילדה ואני לא יכלתי ללדת, אז חשבנו לאמץ ילד או ילדה. זה יעשה טוב לשני הצדדים. אז הלכנו לבית היתומים, הסתכלנו, חיפשנו וסוף סוף ראינו תינוקת קטנה,חמודה ומקסימה. ומיד התאהבנו. אחרי חודשים של תהליכים לבסוף קיבלנו אותך, והיינו המאושרים שבאדם.
ומאז את גדלה איתנו כמו הבת שלנו, כי את כזאת. אולי לא בשר מבשרנו אבל אנחנו משפחה אמיתית."

עכשיו אני מבינה למה לא הייתי דומה כלל להורים שלי או למה אין לי אחים בכלל.

מאוחר יותר בערב יצאנו למסיבה….

המשך יבוא… D;