המטה – פרק 6

אלן פקח את עיניו. לקח לו זמן עד ששכנע את עצמו לקום מהמיטה המאולטרת שהכין – עירמת זרדים ועלים שאסף ביער עליה שם מספר חולצות ישנות שלו. הוא התישב והחל לנסות להדליק אש בעירמת הזרדים שהכין יום קודם לכן. זה היה היום השלישי שלו ביער והוא כבר החל להתרגל לשקט ולרוגע שהיער העניק לו. הוא שמח להמלט מהחיים המטישים באושיון, מהעבודה הקשה במטע המשפחתי ומאי היכולת לנוח אף פעם, כי תמיד היה משהו חשוב לעשות. לאחר רבע שעה של ניסיון להדליק אש הוא נכנע. כנראה שהסיפורים ששמע על הדלקת אש בעזרת חיכוך אבנים אינן נכונים. אני לא יכול להמשיך ככה, הוא החליט. אם לא אצליח להדליק אש עד הלילה רוב הסיכויים שמחר כבר אמות מרעב. הוא אזר כוחות ולקח את שתי האבנים לידיו, בעודו ממלמל תפילה לפאלקו. הוא חיכך את האבנים במהירות במשך כמעט חמש דקות עד שהחל להרגיש חום בידיו. הוא המשיך, מלא תקווה, מתקרב אל עירמת הקרשים והזרדים ומסוכך עליה בגופו מפני הרוח. שלוש פעמים הוא ראה ניצוצות עפים מהאבנים ורק בפעם הרביעית הם הצליחו להתפס בזרדים ולהדליק את המדורה. הוא נח ושחרר את ידיו כמה דקות, מתחמם מהאש ומטפח אותה, עד שהחליט לקחת את שתי האבנים ולנסות את מזלו בציד. אמו, כשעוד הייתה בחיים, נהגה לקחת אותו בשבתות ליער ולהסביר לו על הצמחים ובעלי החיים. בגיל 9, כשנהרגה, כבר ידע לזהות כמעט כל צמח ביער וידע אם הוא אכיל או רעיל. אבל לאחר שלושה ימים של ליקוט פירות זה כבר לא הספיק לו. הוא היה זקוק לבשר.
הוא שוטט מספר שעות ביער, בולש אחר עקבות וסימנים לנוכחות בעלי חיים. בדיוק כשכבר החל להתיאש שמע קול מאחוריו.
"שלום." אלן הסתובב לאחור במהירות. כשראה את הדובר כמעט נפל מרגליו: הוא ראה את ארוין יושב על גזע עץ שנפל, מטה מעוטר סימנים מונח לידו על הגזע.
"לא היית כאן מקודם" אלן אמר, "הפתעת אותי." הוא החליט להראות רגוע ככל שיוכל, אולי כך יוכל להפתיע את ארוין ולהמלט.
ארוין הסתכל סביב בהערכה, על המחסה הקטן שאלן בנה, על המיטה המאולטרת שהכין. "יפה, יפה. הפתעת אותי עם המחבוא הזה. לא הייתי מצפה שתבוא לכאן, ובטח שלא שתצליח לשרוד כאן לבדך במשך שלושה ימים." ארוין החל ללכת להתרחק מהמחנה של אלן, שהצתרף אליו.
"באמת?" הוא מנסה להחמיא לי כדי שאבוא איתו, הבין אלן, "אתה יודע, זה לא כל כך קשה." הוא הוציא את אחת האבנים שלו מהכיס בתנועה איטית, והתכונן לזרוק אותה על ארוין.
"אתה מצטנע." קבע ארוין בחיוך, כאילו הוא חושב שהדבר מצחיק. אלן כיוון את הצד החד של האבן אל ארוין ובתנועה מהירה זרק עליו את האבן, אבל למרות כל הציפיות שלו, והמחשבות שהנה עכשיו כל המרדף הזה עומד להגמר, הוא לא באמת היה רוצח. ארוין אפילו חיך כשראה שאלן כיוון את האבן למקום שונה לגמרי. הוא התכופף במהירות, לקח את המטה שלו וחבט איתו ברגליו של אלן. אלן החל ליפול, אבל שניה לפני שהגיע לקרקע נגע ארוין על המטה בגבו ואמר מספר מילים. אלן, שהיה נדמה שהוא מת, נעצר מספר סנטימנטרים מהקרקע והחל לרחף בעקבות ארוין.
"למה דווקא אני נתקע עם הכפריים" התלונן ארוין בעודו מגיע אל מקום בו היו קשורים שני סוסים גדולים ולבנים. "הם תמיד מתנגדים." הוא עלה על אחד מהסוסים ואמר משהו לסוס השני. הוא הוריד את אלן לאט לאט אל גבו של הסוס, ובמילת פקודה אחת שהשמיע ארוין לשני הסוסים הם החלו לדהור ביער במהירות מדהימה.