אני כותבת יומן חלק 3

יום שלישי 22:00
קרן שלחה לי אסאמאס "כשתהיי פנויה דברי איתי".
אוף!! הכל בגלל בן! זה כמו לריב על חמאה! חחחח עכשיו כשאני מדברת על חמאה זה מזכיר לי משהו…

קמתי בצווחות של שני ההורים שלי, בעוד אני שמה על הראש שלי את השמיכה שלי כדי לא לשמוע כלום, הם צועקים יותר חזק.
אוףףף!! אי אפשר לישון בשקט!!.
הכנסתי את כפות הרגליים שלי לנעלי הבית החמימות שלי מכוסות פרווה נעימה וירדתי למטה "מה אתם צורחים בשבע בבוקר?!" צרחתי על שניהם ושניהם השתתקו.
"מה אתם משתתקים?! על מה אתם צורחים?! יש לכם סיבה בכלל לצרוח?!" טוב שלוש שאלות במשפט אחד זה לא יוצא טוב.. כי בסוף עונים רק על אחת…
"היא לקחה את החמאה!" אמר אבא בכעס ואז אמא צעקה עליו "אתה לקחת אותה!" טובבבב אני לא יכולה לסבול את זה יותר.
"דיייייייייייייי!!!!!!!!!!" צרחתי והשתקתי אותם.
"אני אכלתי את החמאה בשתיים לפנות בוקר!" צעקתי לשניהם והם החליפו מבטים של "אופס סליחה" מבוכים כאלה, ואז הביטו בי במבט של למה? "הייתי רעבה, אוקיי?!" קראתי ושני ההורים חייכו אחד לשני בחיוך מפוייס.
"יופי.. ככה אתם נראים יותר טוב גם בלי חמאה משמינה" חייכתי אליהם.

אוייי… זכרונות טובים.
דזזזזזזזז.דזזזזזזזזזזזזזז.
הצליל הרוטט של הטלפון שלי נשמע, זאת קרן.
"הלו?" עניתי.
"טוב את שומעת??" קרן נשמעה מתרגשת.
"מה קרה?!" שאלתי אותה.
"אמ… שניי דברים" אמרה.
"איזה?"
"א' אני ולירון לא חברות יותר ואני שונאתתתתתתתת אותה, שנאת מוות!!
ב' יואב שלח לי פרחים ודובי ענקי עם שליח עד הבית ועם מכתב חמוד כזה שאומר " כשתחליטי בקשר לשאלה שלי תתקשרי אליי והוא רשם את המספר טלפון הנייד שלו""
"אההההההההההה" שתינו צרחנו בהתרגשות.
"הוא באמת אוהב אותך" הדגשתי את המילה הוא והיא נשמעה כאילו היא מהנהנת.
"כןןן נו אז? מה להגיד לו?!" שאלה אותי בהתרגשות.
"אמ… יש לך בררה?! תתקשרי אליו מיד!!!" צרחתי עלייה והיא נשמעה כמחייכת "את יודעת שאת ת-" קטעתי אותה "מידדדדדדדדד" אני ניתקתי בעצמי וזהו זה, אמרתי לעצמי שאני עוד אדבר איתה.

יום רביעי, הודעת אסאמאס מוווווזרה!
"היי לך יפיופה"
מי שולח כאלה הודעות אסאמאס היום?!
טוב, אף אחד לא מאוהב בי מהכיתה וברור שלא מהשכבה, אז מי ירצה לשלוח לי את זה בכלל?!
רגע! יש לי עוד הודעה מאותו מספר…