אהבה ממבט אחרון- פרק 20

"שוב אתה?!" עכשיו באמת צעקתי.
זה היה אדוארד שחייך חיוך מלעג.
"אני אספר לחברה הזאת שלך… נו.. איך קוראים לה.. אה-" ואז הוא תפס אותי בחיבוק משונה שכזה והתחיל להתקרב אליי, עכשיו הבנתי למה החיבוק, כדי שאני לא אשתחרר, אבל באמת ניסיתי, ובעטתי דחפתי ושום דבר לא הזיז לו, בסוף הצלחתי להעיף אותו אחורה על המדרכה והוא הביט בי עדיין כמהופנט "לך ממני!" צעקתי והוא רק הביט בי ותפס אותי שוב בחיבוק המשונה הזה "מה אתה רוצה?!" קראתי בכעס ושוב ניסיתי להשתחרר "אני לא אוהבת אותך! בסדר?! אני לא אני לא!" עכשיו צעקתי כל כך חזק שבטח כולם שמעו.
אדוארד שיחרר אותי והשתתק, הוא הסמיק וגם הרכין את ראשו.
הוא הלך קצת ממני ולקח את הג'קט שלו שהיה זרוק על הרצפה, לבש אותו, הציץ בי ואמר " להתראות" בקול חלש כזה והלך משם.
לא זזתי משם עד שהוא לא נעלם מזווית הראיה שלי ואז כשהוא כן, פשוט חזרתי הבייתה באיטיות, שוכחת שנוי מחכה לי.
——-
נכנסתי בשקט הבייתה, הבית היה חשוך, כבר כולם בטח ישנים, טוב.. חוץ מנוי.
האור בחדר שלי היה דלוק ונוי עמדה שם, מול הדלת מביטה בי בכעס-מוזרות כזאת.
"איפה היית?! שעה!!" היא נראתה רצינית ואז כשנראתי מבולבלת כזאת, היא התחילה לצחוק.
הרכנתי את ראשי והתיישבתי על המיטה שלי "אדוארד ניסה להתמזמז איתי באמצע הרחוב" עכשיו נוי נראתה מופתעת מתמיד ובהלם כי עינייה היו פקוחות לרווחה "אויאלוהיםאדירים!! הוא באמת ניסה את זה?!" הינהנתי.
"והוא לא הצליח נכון?"
"נ..כון"
"איזה מזל! את בסדר?!" היא בחנה אותי מכל צד של הגוף שלי (ברצינותתת!!).
"אני בסדר!"
"אהה יופי.."
"אני פוחדת ממנו עכשיו… הוא באמת רצה לעשות את זה"
"אני מבינה אותך אחותי…"
"מה אני אעשה?!"
"טוב אז תקשיבי… זה בהחלט קורה… בנים אוהבים לעשות את זה מה לעשות?! לא תצליחי למנוע את זה-" ואז האור נכבה פתאום ושתינו צרחנו מפחד "מה קורה כאן?!" קראתי.