נקמה או אהבת אמת פרק 11

אחרי כמה שניות אחדות נכנסו לבית , דן החזיק לי את היד חזק ולקח אותי בכוח למחסן ונעל אותי שם , הכל קרה כל כך מהר שלא הבנתי מה אפילו הוא מנסה לעשות , ומצאתי את עצמי יושב על המיטה ובוכה.
באותו רגע חשבתי על נטלי , העיקר שהיא תיהיה בסדר. בחיים לא יצא לי להרגיש ככה כמו שאני מרגיש לנטלי , אני באמת אוהב אותה. אפשר לומר שהיא הראתה לי עולם חדש שבו כולם אוהבים , ואני לא ממש גדלתי בעולם כזה, בכל זאת ההורים שלי נהרגו.
לפתע דן נכנס וסגר את הדלת.
"דיי דן תשחרר אותי מפה אני אח שלך" אמרתי לו , ובעיניי דמעות,
"לא יש לך פה טעות" דן אמר בקול מתנשא ,
"דן אני מצטער באמת ,אבל אני התאהבתי בה" אמרתי לגן,
"והעדפת אותה עליי , אז תגיד לי אתה עם אנחנו אחים" דן אמר לי בקול כועס.
בכיתי ואמרתי לו :"דן ברור שאנחנו אחים בוא נעזוב את כל זה , הנערה שהתאהבתי בה היא בת 16 ואם אנחנו נרצח את אבא שלה היא תרגיש כמו שאנחנו הרגשנו שראינו , בוא וניהיה בני-אדם מה שקרה לנו קרה אנחנו לא צריכים להעביר את זה הלאה , ולתת לאחרים לסבול" אמרתי לדן.
דן חייך וצחק לי בפנים , הרגשתי בודד כזה שאף-אחד לא מבין אותו שכולם יוצאים נגדו , הרגשתי לפתע לא שייך לבית הזה, שלמה ודן עסוקים בנקמה ואני דואג שנטלי תיהיה בסדר ושלכולם יהיה טוב , יותר נכון אני מנסה אבל לא מצליח.
ניחם אותי העובדה שנטלי בסדר וקיוותי שהיא לא תבוא לחפש אותי , דן לקח לי את האייפון והלך וסגר את הדלת.
"דן" צעקתי בעצבנות,
ודן לא ענה הוא בחר להיתעלם ממני.

למחרת בבוקר.
קמתי ראיתי שאני עדיין במחסן וקלטתי שזה לא חלום , ואני שומע מבחוץ צעקות, שמעתי את דן צועק.
קמתי והתקרבתי לדלת והנחתי את האוזן שלי על הדלת.
"אני יודעת שהוא פה" שמעתי קול מוכר שאומר ,
"עומרי" נטלי צעקה.
זאת נטלי אמרתי לעצמי התחלתי לדאוג.
"דן תעזוב אותה" אמרתי בקול צועק ודואג,
בעטתי בדלת בעצבנות.
לפתע שמעתי צעדים שמתקרבים לדלת הלכתי צעד אחד אחורה ,
"נטלי ספרי לדן מה אני עושה עכשיו" דן אמר בקול משתחצן,
"עומרי הוא מחזיק סכין" נטלי אמרה לי בקול מפוחד.