אפילה מאירה: ~פרק ראשון~

– זהו? חשבתי לעצמי, לא יכול להיות, זה פשוט לא הגיוני למה ככה, למה עכשיו?! אור לבן סימא את עיני ראיתי נקודות שחורות שריצדו על שדה ראייתי הכל הטשטש לפתע חשבתי שזהו זה נגמר האצנו התנגשתי במשהו קר, ראשי הסתחרר והרגשתי חולשה וחום בגבי הכל החשיך לפתע ונעלם.

״מי זאת ד׳ר גריי?״ שמעתי קול סמכותי מעלי, ״אנחנו עדיין לא השגנו עליה שום פרטים, התקשרו למוקד ואמרו שהיא נמצאה זרוקה בשולי הכביש, כביש די נטוש למען האמת,״ הוא היסס לרגע, ״מה יש ד׳ר?״ הקול השני שאל ״זה מוזר כי היא ניראת חבולה כמו מתאונת דרכים שקרתה זה הרגע,״ ״ומה מוזר פה?״ הקול השני שאל שוב ״הדם נראה מעכשיו, טרי, אבל החבורות שסביב גופה נראות דיי ישנות ועוד לא מצאתי חבורה חדשה מה שאומר שאני לא בטוח איך בדיוק היא נפגעה או הגיעה לשולי הכביש..״ ד׳ר גריי אמר ״אל תטריד את עצמך במחשבות עכשיו את זה המשטרה תפענח פשוט תמשיך לטפל בה אנחנו צריכים להתכונן לרגע שבו היא תתעורר, היא כנראה תיכנס למצב הלם״
עוד לא הספקתי לפקוח את עיני וכבר שמעתי את מד סימני החיים מתחיל להשמיע רעשים לא סדירים, הרגשתי שאין לי שליטה על גופי, ידי ורגליי התנועעו מעצמם עיני התגלבארובותיהן, כמו שהרופא השני אמר שיקרה, נכנסתי למצב הלם.