חיים פעם אחת 2- פרק 19

נקודת מבט אופיר:
"החופשה הכי טובה אברר" צעקתי כשנכנסתי לחדר של ניקי.
ניקי עדיין פרקה את המזוודה חזרה לארונות. היא ואביאל מאושרים מהבוקר כמו לא יודעת מה.
"חחח הכי מושלמת אבר" ניקי אמרה וחייכה חיוך מאוהב.
"אז… מה קרה בינכם?" שאלתי והתיישבתי על מיטתה.
"אין לך איזה מזוודה לפרוק?" ניקי שאלה בהתחמקות.
"המזוודה לא תברח לי היא תחכה.. דברי" האצתי בה לדבר.
"טוב אז ככה.. אני ואביאל דיברנו אחרי הפיקניק ו.." ניקי התחילה לספר לי הכל..
"איזה חמווודיים" אמרתי בחיוך.
"נהנת?" המשכתי את דבריי.
"חטטנית" ניקי סיננה לעברי, צחקה והנהנה בראשה.
"אווו איזה נוושייים" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אני יהיה דודה?" שאלתי עם יד על הלב בקול מרוגש.
"חחחח לא.. זה היה מוגן" ניקי אמרה והכניסה את החולצה האחרונה לארון.
"אז את ואלירן.. דברי" ניקי אמרה והתיישבה לידי. כשהכרתי אותה לפניי כמה חצי שנה בחיים לא הייתי מאמינה שהיא תהיי כמו אחותי התאומה שאני אספר לה הכל.
"אלירן הציע לי חברות את יודעת באמצע היער ליד האגם… אחרי זה הלכנו לטייל וכשחזרנו התנשקנו וראינו סרט" סיפרתי לה בקצרה.. טוב זה לא היה הכי מעניין כמו מה שהיא סיפרה.
"הוא מגיע לך את מדהימה" ניקי אמרה בחיוך.
"ניקי ואופיר בואו ברוך קורא לכן" תהל נכנסה לחדר ואמרה, לניקי היה קשה לסלוח לה יותר מאשר לדור, כי תהל הייתה אמורה להיות שם לצידה והעדיפה להתרחק אז הן לא ממש חברות.
"באות לכי" ניקי אמרה וזרקה לעברה מבט מזלזל. תהל נאנחה והלכה.
"תסלחי לה כבר" אמרתי כשירדנו במדרגות לחדרו של ברוך.
"לא" היא ענתה בלי להסס.
"ניקי" אמרתי בייאוש.
"אני אחשוב על זה עכשיו די" ניקי אמרה ונכנסה לחדר.
ניקי התיישבה ליד אביאל ואני ליד אלירן, מאור הסתכל עליי ועל אלירן במבט חושד.. אז כדי להסיר את הספק שלו נישקתי את אלירן.
אלירן חייך אליי והחזיק בידי.
"די נו אני עוד אקנא" ניקי אמרה וצחקה.
"אין לך מה לקנא יש לך אותי" אביאל אמר בגאווה.
"בגלל זה היא מקנאה" אלירן אמר בערסיות לאביאל.
"נפגעתי, אני צריך נשיקה שתרכך את זה" אביאל אמר והתקרב לנשק את ניקי.
"אלירן, אביאל רוצה נשיקה לרכך את המכה" ניקי אמרה וצחקה.
"בואנה כולם רוצים לעקוץ אותי היום?!" אביאל שאל בפליאה.
"רק עכשיו הבנת?" שאלתי.
"אופיר לא גם את" אביאל אמר ושם את כף ידו על המצח.
"שקט" ברוך צעק. כולנו השתתקנו.
"תודה" ברוך המשיך.
"מה קרה אבא? למה כל זה?" ניקי שאלה בחוסר הבנה… טוב כמו כולנו.
"אני רוצה להוריד את זגורי" ברוך אמר. ניקי ואלירן הסתכלו אחד על השניה.
"לא!" אחרי כמה שניות אלירן וניקי צעקו.
"מה לא?" ברוך שאל.
"אסור לך להוריד את זגורי" ניקי אמרה.
"ניקי התחרפנת חייבים" דור אמר בעצבים.
"לא!!" ניקי צעקה. היא מסתירה משהו.
"יש סיבה שלא כדאי להוריד אותו?" ברוך שאל, ושוב ניקי הסתכלה על אלירן אובדת עצות.
"תספרי להם" אלירן אמר לבסוף, ניקי הנהנה בראשה.
"לספר מה?" ברוך שאל.

נקודת מבט ניקי:
"לספר מה?" אבא שאל.
"אבא… זוכר שסיפרת לי ולדור שאבא שלך בגד באמא שלך?" שאלתי בעדינות.
"למה זה קשור ניקול?" אבא שאל. הוא קרא לי בשמי.. הוא עצבני.. מאוד.
"כי נולד לסבא ילדה מאישה אחרת" אמרתי בעדינות.
"ו…?" אבא צעק בעצבים. די פחדתי, הוא בחיים לא צעק עלינו.
"הילד הזה… הבן הזה… אח שלך למחצה הוא… לא אחר מאשר.." התחלתי לדבר בגימגום.
"מי זה?" אבא שאל אבל הפעם התאפק.
"יעקוב זגורי" אמרתי במהירות נאנחתי.
"מה?" אבא שאל בהלם. כולם הסתכלו עליי במבט של משוגעת. הוצאתי מהתיק צק הקטן שעוד היה עליי את המכתב שמצאתי עם אלירן ומסרתי לאבא.
אבא התחיל לקרוא את המכתב ופתח את עייניו כסימן של הלם.
"כולכם תצאו מפה" אבא אמר בשקט וניסה להילחם בדמעות שאיימו לצאת.
"אבא" אמרתי בשקט אבל אלירן החזיק בידי ומשך אותי החוצה.
דור הסתכל עליי במבט מאוכזב. אולי בגלל שלא סיפרתי לו או אולי בגלל שאני ידעתי וסיפרתי רק עכשיו. את האמת זה כבר התחיל לפגוע בי לא משנה מה אני עושה תמיד מתאכזבים ממני. נמאס לי מזה. שמסתכלים עליי ככה. הם אמורים להיות המשפחה שלי והחברות שלי!
אביאל, אופיר ואלירן משכו אותי למעלה לחדרי.
"מתי גילית?" אביאל שאל.
"כשחיפשתי את המכתב האמיתי…" אמרתי בשקט.
"אם היית מספרת לי הייתי עוזר לך" אביאל אמר.
"אני יודעת סליחה" אמרתי. התאכזבתי שלא סיפרתי לו ולאופיר כי הם הוכיחו לי שאני יכולה לסמוך עליהם.
"זה בסדר" אביאל אמר וחיבק אותי. הייתי צריכה את החיבוק הזה.