"אהבה בלתי אפשרית"- סיפורי ערסים עומרי אדל פרק 7

פרק 7-
"אני יהרוג אותך מלשנית" אמרתי שאני מתקדמת להרביץ לה,אבל עומרי עצר אותי,ואמר "תרגעי"
הייתי עצבנית,ישבתי,והרגל רעדה לי "מה עושים עכשיו?" שאלתי בלחץ
"תרגעי,תנשמי" הוא אמר רגוע,כאילו לא קרה כלום,והוסיף "אני אתקשר לאבא שלי,שיוציא אותם מכל זה"
עשיתי פרצוף של נגעלת "בטח,כמה קל לא?" אמרתי לעומרי
"כמה קל מה?" הוא שאל לא מבין
"כמה קל,שיחה אחת לאבוש,והכל נפתר נכון?אתה ילד מפונק,ילד של אבא,ילד מפגר שלא יכול לפתור שום דבר בעצמו,חייב את אבא שלו,אבל אתה יודע משהו?בחיים לא הכל אבא יכול לפתור,אז לא צריך טובות ממך,ומהאבא המתנשא שלך,אני יפתור את זה כבר לבד"

"מה שאדם אחד יכול לדמיין,אחר יכול לעשות" -ז'ול ורן-

נ.מ עומרי
האדל הזו חולת נפש,לא רואה בעיניים,באלי לדפוק לה נשיקה,עליתי לשכבה שלה,וראיתי אותה מדברת אם אותה מורה,והקשבתי להן
"תקשיבי,הם לא הבריזו מבית ספר,פשוט מה שקרה זה ש….נועה לא הרגישה טוב,היא הייתה צריכה את הכדורים שלה,ואפחד לא נתן לה אישור לצאת,והיא לא מצאה את המנהל,אז היא הלכה הביתה,ואביאל ליווה אותה שלא יקרה כלום,מה את רוצה שישמעו בתקשורת,שהבית ספר הכי חשוב בתל אביב סיכן תלמידה בגלל נהלים?זה יהיה ממש לא יפה" אדל אמרה למורה כדי להלחיץ אותה
"בסדר,בסדר,אני ידבר איתם כבר אחר כך" המורה ענתה לחוצה,והלכה,התקדמתי לאדל שהייתה עם גב אלי,ולחשתי לה באוזן "לא יפה לשקר"
היא הסתובבה,אמרה "תחנק" ועמדה ללכת,לקחתי לה את היד,והצמדתי אותה לקיר "מה את משחקת לי אותה קשה?את מתה לנשיקה,יאלה תחסכי מעצמך היסטריה וזרמי" אמרתי בחיוך
"עומרי,מתוק,חמוד,ערס מפגר,בוא אני יכיר לך משהו חדש,משהו שבחיים לא הכרת,קוראים לזה 'דחייה' משתמשים בזה כשמישהו אחר לא מענין אותך,דוחים אותו,הבנת?או שאתה רוצה את זה בציור?"