סיפורי ערסים: בר ואביתר- מוקדש לLove_Books

"הלו?" האיש הזה, שאל.
התחלתי להבין, שזה אביתר, לפי צורת קולו.
"היי" אמרתי וגילגלתי את עיניי.
"נופר אמרה לי להגיד לך.." הוא התחיל להגיד, ושהוא אמר את המילה "לך" נתקתי.
ידעתי, שזה קשור לנופר, וזה ברור- אביתר ונופר? איך? ועוד חשבתי שהוא לא כזה!
—–
בביה"ס נשארתי לבד, נופר סחטה את כולם ע"י נשיקה ואמרו להם לא לדבר איתי.
כמובן, לרוב הערסים, ולבנות הציעה לקים זוהרים.
"בואו בנות! אתן חייבות לראות משהו" נופר אמרה לבנות.
אני ישבתי בספסל מאחורי נופר, נופר הסתובבה אליי, ועשתה פרצוף אכזרי במיוחד.
נופר, התחילה לקרוא להם שוב ושוב, וכולם התחילו להתרחק, ללכת לצד השני של הבית ספר, אני נשארתי שם, אם מני, הילד הכי חנון בכיתה, ומהר ברחתי משם.
"רגע!" נופר אמרה.
סובבתי את ראשי כדי לראות את נופר, והיא סימנה לי להישאר.
התקרבתי, וישבתי לידה.
"כן? מה את צריכה עכשיו?" אמרתי, "אולי לקים ח…" ושניסיתי להגיד את המילה "חדשים".
היא עצרה אותי באמצע; "רגע, נו בבקשה!" היא התחננה.
"נופר? תביני שנמאס לי" אמרתי והלכתי.
"אבל אנא ממך,תביני אותי!" היא התחננה שוב.
סובבתי את ראשי שוב, "הבנתי אותך כבר" אמרתי, ונראה חיוך על פנייה.
"אבל זה כבר מאוחר מידי" אמרתי, והלכתי.
הפעם היא לא עצרה אותי.
היא המשיכה לשבת על הספסל.
הסתכלתי מהצד השני וראיתי אותה רושמת דברים בטלפון.
——-
אחותי, ספיר התחילה לעזור ב-"עניין" היא גם, הייתה בביה"ס.
והיא התיישבה ליד נופר.
"היי" ספיר אמרה.
"היי?" נופר שאלה.
"נעים להכיר קוראים לי דנה" ספיר אמרה.
"היי, נעים להכיר קוראים לי נופר.." היא ענתה.
"אני כבר יודעת את זה" ספיר אמרה בלחש.
"מה אמרת?" נופר התחילה לגלות משהו.
"התכוונתי, שאני יודעת על התוכנית שלך!" ספיר אמרה, "ואני חושבת שאני יכולה לעזור לך".