~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 23 תגיבו 3>

"היי בחור קטן!" בלגנתי את שיערות ראשו של אחיו של סאם, הוא התרחק ממני ברתיעה, לא נבהלתי המשכתי לחייך אליו והוא הזיז את מבטו ממני.
"אז…הוא ראה שלו זה לא ילך, אז הוא שכר איזו בחורה ברחוב שתעשה לו את העבודה?" הוא שאל בקרירות, כשאמר זאת קולו היה כקול של ילד…אך הבעת פניו…
בלעתי את רוקי,
"לא…" אמרתי לאיטה מנסה להבהיר לו משהו,
"אז אם את לא איזו בחורה שהוא שכר ברחוב עם הכסף של העבודה המחורבנת שלו, אז מי את בשבילו?" הוא הישיר את מבטו אל האופק,
הסטתי ממנו את מבטי,
מי אני בשביל סאם?
המחשבה הזאת הדהדה במוחי, ובכן…כלום, אני כלום בשבילו…וזה קצת אירוני שבחודשים האחרונים הוא ממלא את חיי יותר מידי בשביל מישהו שהוא 'כלום בשבילי'.
"חברה, אני חברה של סאם…" אמרתי לאחר הרהורים, לא לסבך אותו ואותי יותר מידי.
לאחר שתיקה אמרתי,
"אני אמבר, מה שמך?" שאלתי מושיטה את ידי ללחיצה, מנסה לפתח עימו שיחה,
"דרו." הוא השיב, לא לוקח את ידי.
"דרו, זה שם יפה-
"אני לא קונה התחנפויות." הוא אמר, צבע אדמדם צבע את לחיי,
נו באמת אמבר, את מובכת בגלל ילדון?!?!
"ובכן דרו…אתה רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי עם החיוך הכי חמוד שיכולתי לעלות על פניי.
"מה את סוג של פסיכולוגית או משהו?" הוא אמר בזלזול,
טוב כנראה שנחמדות לא עובדת על הילד הזה,
"למה עשית את מה שעשית?" אמרתי קצת בתקיפות,
הוא גיחך במרירות,
"ידעתי! את שליחה שלו!" הוא המשיך והרים את קולו-
"אז תודיעי לאח שלי שהוא יכול לחזור לבית ספר המלכותי שלו ולעזוב אותי בשקט!" הוא הרים את קולו,
"דרו, אני לא שליחה של אף אחד אני רק רוצה לעזור ולהקשיב-
"להקשיב?! ואז מה?! את בדיוק כמוהו, רק מחפשת איפה אני לא בסדר!" הוא זעם,
"דרו אני ממש לא כמו סאם אני רק חברה שלו ו-
"אז אל תדחפי את האף שלך לחיים שלי!" הוא צעק, הוא התרומם מהחול והתקדם כמה צעדים קדימה, הוא נעצר והחל לבעוט בכמה אבנים בודדות.
כבר התכוננתי לקום גם אני, לשוב על צעדיי ולהגיד לסאם שזה מקרה אבוד, אך שמעתי כמה יפחות חלושות שהגיעו ממנו. נעצרתי והתקדמתי אליו לאט, נעמדת לצידו.
מזווית עיניי הבחנתי בדמעות יורדות על פניו,
"אני לא עשיתי כלום!" הוא החל לדבר, מנענע בראשו,
"אבל הוא לא מאמין לי, הוא אף פעם אל מאמין לי…" הוא מלמל, מוחה את דמעותיו באגרסיביות,
"לעזאזל…" הוא ניסה לעצור את בכיו אך הדמעות שבו ופקדו את פניו,
"היי!" תפסתי בשתי צידיו,
"תפסיק. תוציא הכול החוצה…הדמעות עוזרות לשטוף את הכאב…."
"אני לא נקבה." הוא ניסה להשתחרר,
"זאת לא חולשה לבכות! גם גברים בוכים, גם הגיבורים שבהם!" התכופפתי טיפה כדי להביט בעיניו.
"תספר לי מה קרה." דיברתי אליו בגובה העיניים, פשוטו כמשמעו.
"את תכעסי עליי. אין לי כוח לשמוע שאני ילד רע…" הוא אמר, ולפתע פניו שוב נצבעו בצבע של ילדון קטן.
" אני מבטיחה שאני לא אשפוט אותך." חייכתי, התיישבתי שוב על הקרקע, מסמנת לו לשבת לידי. הוא התיישב בצורה עוברית לצידי,
"לא התכוונתי לשבור לרומיו את השן…" הוא אמר,
"מי זה רומיו?" שאלתי, מנסה לעמוד בקצב,
"שוויצר מכוער מהכיתה שלי, הוא כל הזמן מתגרה בי ומציק לי על זה שאין לי כסף ושיש לי בגדים מיד שנייה…היום בהפסקה הוא העליב את אמא שלי לפניי כל הכיתה, וכולם צחקו עליי, אז נתתי לו אגרוף חזק. אני יודע שסאם יכעס בכל מקרה ולא יהיה אכפת לו מהסיבה, הוא יאשים אותי…אבל… אבל זה הגיע לו!" ליבי נצבט כששמעתי את הילד מדבר, ידעתי שסאם הוא לא בדיוק רוטשילד אבל לא ידעתי שיש לו קשיים כלכליים.
"למה את חושב שסאם יאשים אותך?" שאלתי, הוא בעט בחול,
"ככה. כי הוא תמיד אומר לי 'תיקח אחראיות על המעשים שלך בלה בלה בלה' ו' אתה אכזבת אותי מאוד דרו', ולמה קיבלת את הציון הזה במבחן?! למה לא למדת לזה ולזה?! נמאס לי! הוא תמיד נגדי!" הוא רקע ברגליו,
"סאם אוהב אותך דרו, אני בטוחה." אמרתי ברוך,
"הוא פשוט דואג לך, והוא…קצת מסתבך בלהראות את זה, הוא רוצה שתצליח בחיים, לא שתיכשל."
"אז מצטער להגיד לך שאני כל הזמן הולך להיכשל, אז שירד לי מהגב."
"אתה לא כישלון דרו. אתה רק צריך להאמין בעצמך ואתה תוכל לעשות הכל, שום דבר אל יוכל לעצור אותך…וזאת מילה שלי! ומילה של אמבר גלר אי אפשר להפר!" אמרתי בתרועה,
"אני אוכל גם לעוף כמו סופר מן?" הוא הרים אליי את מבטו,
"אולי חוץ מהדבר הזה…" גיחכתי, הוא צחק בקול ילדותי.
"לסאם באמת אכפת ממך דרו." הנחתי את ידי על רגלו,
"אז למה הוא בקושי נמצא בבית בזמן האחרון? הוא כבר לא משחק איתי יותר, הוא הפסיק לקחת אותי לבצפר הוא הפסיק לאהוב אותי…הוא חוזר מאוחר מהבצפר ואז הולך לעבודה עד מאוחר בלילה ואני בקושי רואה אותו…אז אני מבריז מהבצפר ביום שלישי ורביעי כי אני יודע שהוא מתחיל קצת מאוחר…" בקושי הצלחתי לעצור את עצמי מלחבק אותו, הוא היה ילד כל כך מתוק, וכל מה שהיה צריך לעשות בשביל להבין אותו היה רק להקשיב…
"זה לא נכון דרו…" קראתי,
"סאם אוהב אותך!"
"אז שיישאר בבית, לא אכפת לי שלא יהיה לנו כסף…לא אכפת לי ללמוד בבצפר העירוני, אני רק רוצה שהוא יחזור להיות אח שלי שוב!"
אז סאם מממן לו את הלימודים…או בעצם מממן את כל המשפחה שלו.
רגשות אשמה החלו לבצבץ בתוכי כאשר נזכרתי ביום שפגשתי בסאם, ביום שגרמתי לכך שיעיפו אותו מהעבודה…אני זוכרת שלא היה אכפת לי, אני הייתי בטוחה שהוא נער יהיר ומעצבן- טוב לגבי זה אני עדיין בטוחה גיחכתי לעצמי…אבל לא ידעתי שיש משמעות לכסף הזה שהוא חוסך, שיש משמעות יותר ממכונית, אלכוהול ומסיבות…
אז תגיד לו את זה, אני בטוחה אם סאם היה יודע הוא-
"לא! אין מצב שאני אגיד את זה, אנחנו גברים, ריי אמר לי שאנחנו צריכים לשמור את הרגשות לעצמנו!"
ריי….
"אתה בקשר עם הבחור הזה?" הזדעזעתי,
"הוא כמו משפחה שלי, ועכשיו סאם כועס עליו כי במקום להשגיח עליי הוא הצדיק את זה שהרבצתי לרומיו…ובגלל האגרוף המנהלת המכשפה העיפה אותי מהבצפר, אני לא רוצה שהם יריבו!"
"הוא נתן ל-ריי- להשגיח עליך?" נפעמתי,
"כן, ריי הוא אחלה גבר. הוא תמיד מכין לי פסטה כשאני רעב…את יודעת, לו ולאחי יש קשר דם, הוא עושה כל מה שאחי אומר לו, הוא פעם אמר לי שהוא יכול לסמוך על אח שלי שיתפוס אותו כשהוא קופץ מראש הגבעה כשעיניו של סאם עצומות…אבל אני לא מבין, למה שהוא ירצה לקפוץ מהגבעה?!"
גיחכתי וחייכתי חיוך קטן למשמע שאלתו התמימה של דרו.
ככל שאני מנסה להבין יותר את סאם, אני רק מגלה דברים שגורמים לי להבין אותו עוד פחות…
"טוב אני אדבר איתו על זה, אל תדאג אני אחזיר לך את סאמוש…" אמרתי בקול מתוק,
"רק אל תגידי לי שאמרתי שאני מתגעגע אליו, טוב?" צחקתי,
"הסוד הזה שמור בינינו." אמרתי מעבירה את ידי על שפתיי כשומרת סוד,
"עכשיו בוא אח שלך מחכה למטה לקחת אותך הביתה." התרוממתי וניערתי את החול מבגדיי.
הלכנו זה לצד זה,
"אז מה…את ואחי כבר התנשקתם?" הוא שאל בסקרנות, נחנקתי והתחלתי לגחך במבוכה,
"הו לא…לא אנחנו…אני לא מהסוג ה-זה- של חברה, זאת אומר אני לא, אנחנו לא ביחד." אמרתי מהר,
"אז למה אתם כבר לא ביחד? אתה לא חושבת שאח שלי נחמד?"
הו לעזאזל, למה אני חייבת דין וחשבון לילד קטן על חיי האהבה שלי?!?!
"ובכן דרו…זה לא כזה פשוט אתה לא נכנס ליחסים עם מישהו רק בגלל שהוא נחמד-
"את חושבת שאח שלי מכוער זה העניין-
"לא דרו! למען השם לא דרו…אני לא חושבת שאח שלך מכוער, להפך אני-
"אז את חושבת שהוא חתיך." הוא קבע,
גאאאאדדד.
"לא! זאת אומרת כן! אבל זה לא משנה…איך אני אסביר לך את זה אני עם מישהו אחר, טוב?" סגרתי את הנושא.
הוא לפתע הביט בי בבוז ומשך בכתפיו, כבר הגענו לסוף הגבעה והבחנו בסאם שמחכה לנו,
"טוב הפסד שלך…החבר הזה שלך הרבה פחות טוב מסאם…" הוא אמר ועקף אותי,
נעצרתי לרגע מביטה באי הבנה והלם קל בדרו, נאנחתי לעצמי והדבקתי את צעדיו,
ילדים…

חיכיתי לסאם, נשענת על המכונית שלי, נותנת זמן איכות קצר של סאם ודרו עד שיעלו במדרגות לביתם וסאם יוכל להרגיע את אימו.
גיחכתי כשנזכרתי במבטו המשתאה של סאם כשירדתי מן הגבעה יחד עם דרו בחיוך זחוח.
הרמתי את מבטי כשמעתי צעדים מתקרבים אל המכונית,
סאם התקדם אליי, פורס את שתי ידיו לצדדים,
"איך עשית את זה?!" הוא שאל כמטורף ואני צחקקתי,
"בקלות…" אמרתי ביהירות, קדה קידה קטנה ומגחכת. הוא גיחך גם והתקדם אליי, הבטתי מסונוורת באור המנורה שהשתקף משתי עיניו החומות.
"את גדולה, את פשוט גדולה!" הוא נענע את ראשו, תופס ושיערותיו,
"אני יודעת…" אמרתי בצחוק. הוא הוריד את ידיו,
"טוב, עכשיו באמת אמבר, איך עשית את זה?" מבטי נעשה רציני, חשבתי לרגע לפני שהשבתי,
"הקשבתי. הקשבתי סאם." אמרתי בפשטות.
"אני מקשיב, הוא פשוט לא מדבר." נינעתי את ראשי,
"אתה לא מקשיב לו באמת סאם, אתה לא עושה את זה מתוך כוונה רעה אבל אתה לא באמת מתכוון להקשיב לו…" לקחתי נשימה,
"דרו…דרו הוא…הוא לא צועק, הוא לא אומר את מה שמפריע לו, הוא זועק את זה בשקט, במעשים. הוא הרביץ לילד מהכיתה שלו כי כאב לו, הוא עשה זאת בכדי להגן על עצמו מפניי המילים של אותו הילד, הוא מבריז מבית הספר כדי לבלות איתך יותר זמן, הוא מפסיק ללמוד למבחנים כי הוא בטוח שהוא הולך להיכשל בהם עוד קודם. הוא מחצין את מעשיו כי הוא רוצה תשומת לב סאם, כי בזמן האחרון אתה לא נותן לו אותה…" אמרתי, מרימה את פניו אליו, גבותיי התכווצו במקצת. הוא נאנח ונענע בראשו, מעביר את ידו על זיפיו שעיטרו את תווי פניו היפים.
"אני לא ידעתי שהוא מרגיש ככה…"
"הוא בסך הכל מתגעגע אליך סאם, ואני חושבת שאתה לוחץ עליו יותר מידי, הוא בסך הכל ילד…הוא רוצה לשחק, הוא רוצה את אחיו הגדול, הוא לא צריך לדאוג לכך שיצחקו עליו בבית ספר, הוא לא צריך לדאוג כל יום לבעיות כספיות…" הוא הוריד את מבטו, מתעסק בשתי ידיו,
"אין לי ברירה אמבר, אני חייב לעבוד אני חייב-
"הבעיה הכספית היא לא בעיה יותר גדולה מהבעיה הרגשית-
"אמבר אני לא יכול פשוט לעזוב את העבודה ו-
"לא לעזוב סאם, לצמצם משמרות, הוא צריך אותך בבית." נגעתי בקצה סנטרו מכריחה אותו להביט בי, הוא גלגל את לשונו בתוך פיו. הורתי את ידי אל כתפו,
"אתה יכול לעשות את זה סאם." אמרתי לו במבט סומך, הוא בלע את רוקו…
"ומה אני אעשה עם המנהלת? מה אני אעשה עם כל הצרות שהוא נכנס-
"אז נדבר עם המנהלת! תסביר לה מה קרה!"
"היא לא תיתן לו עוד הזדמנות." הוא קבע, גלגלתי את עיניי,
"נו באמת, סאם מילר מרים ידיים?!" אמרתי בזלזול, הוא גיחך,
"צודקת. אוח לעזאזל איתך." הוא אמר בשעשוע,
"אני אוהבת גם אותך…" אמרתי באותו טון. הוא הוריד את חיוכו לאט והביט בי במבט חודר מרעיד לי את העצמות,
"תודה אמבר, על הכל." הוא אמר במבט כנה. משכתי בכתפיי נבוכה ממבטו,
כחכתי בגרוני,
"שטויות, אתה היית נראה כמו כלב אומלל והרי אני לוחמת נגד צער בעלי חיים."
עקצתי בהתגרות.
כמובן.
מתחמקת בקלילות מהאי נוחות שבסיטואציה,
הוא גיחך גם כן, הבחנתי שגם לו הוקל כשעשיתי זאת.
"אוקיי אוקיי מספיק! הירידות שלך נעשות גרועות יותר מרגע לרגע!" הוא הרים את ידיו כמי שאיימו עליו באקדח,
"ממממ…אז למה צחקת?" אמרתי בהתגרות מתקרבת צעד אחת גאה לעברו, משלבת את ידי מתחת לחזי,
"גיחכתי."
"צחקת."
"גיחכתי."
"טוב אני לא הולכת להיכנס לריב המטומטם הזה איתך."
"את התחלת אותו."
"הפרצוף שלך דרש את זה."
"הפרצוף שלי תמיד דורש מבחורות יפות לפתוח איתי בשיחה."
"אל תחמיא לעצמך."
"לא החמאתי."
"טוב אני לא הולכת לריב איתך כל הלילה."
"זה באמת בזבוז זמן רציני בשבילי."
"כבר יכולתי לישון ולהיות בחלום השמיני שלי עכשיו."
"את רוצה שאעשה את זה קל בשבילך ואכסה את הפרצוף שלי?!" הוא אמר בהתגרות, מסיט את פניו הצידה ביהירות, מכחכח את אפי באפו תוך כדי…לא שמתי לב שהיינו כל כך קרובים, לקחתי צעד מהיר ומבוהל לאחור, שיחקתי עם קצות רגלי על המדרכה בדריכות.
"ביי סאם." כבר רציתי שהוא יתחפף מפה ושאני אסע מהר הביתה אך הוא לפתע רכן אלי, שפתיו רפרפו לי על הלחי, נותן לי נשיקה קטנה,
"ביי אם."
כל הדרך הביתה ניסתי להרגיע את נשמותיי שמשום מה נעשו קצרות ומהירות יותר, ניסיתי להשקיט את אצבעותיי שתופפו בעצבנות מסוימת על ההגה.
תפסיקו! פקדתי כמו מטורפת על אצבעותיי הפנויות, כמעט התחננתי! שיפסיקו לנגוע במקום בו שפתיו של סאם נגעו בעורי. התעלמתי זמנית או לפחות ניסיתי להתעלם מקצב פעימות ליבי שמשום שום מה הואצו באדרנלין.
לעזאזל לעזאזל לעזאזל.
צפרתי כמו מטורפת,
"תבחר כבר נתיב!!!" צרחתי על נהג המכונית שלדאבוני התגלתה לי כאישה מבוגרת.
העולם מלא באדיוטים!!!
אם.אם.אם. למה אם?!?! מה הבעיה עם אמבר?! למה הוא קרא לי אם?! מזה אומר עכשיו?! להמ אני חושבת על זה לכל הרוחות?!?!?!
ניסתי להכחיש בכל תוקף את זה שסאם אמר לי, או לפחות רמז שאני 'בחורה יפה', ולהכחיד את הפרפר היחיד שהתרוצץ לי שם במעמקי הבטן.
אני בטח רעבה, לא אכלתי כל היום.
אבל למרות שכשחזרתי הביתה וטרפתי את המקרר, משהו המשיך לפקוד לי את הבטן ולגרום לה להתהפך במעגלים, ולמרות שהייתי כל כך עייפה, לא הצלחתי להרגיע את עצמי, לא הצלחתי להירדם.
ולא ניסיתי למצוא סיבה,
לא ניסיתי להיות הגיונית,
פשוט כיביתי כל מחשבה שצצה לי על סאם,
שורפת אותה.