Cry

אשמח אם תשמעו את זה במהלך השיר. לקחתי השראה מזה.
~~~
הוא נושף בצווארי, אנחנו ממשיכים את הריקוד עדיין. נשף סיום י"ב, עברתי הרבה, אך לא את הנשיקה הראשונה. הייתי בטוחה שאיתו זה יקרה, אבל הוא רק נצמד אליי, כמו מישהו שיכור ומסטול. הגעתי למסקנה שאני צריכה להוביל אותו בריקוד אטי, והוא לא הפסיק למעוד.
הוא הגיע למצב של לגעת לי בחזה, דחפתי אותו אחורה בחוזקה, הוא נפל לשולחן האוכל, כשהפונץ' נרטב עליו. זעם היה בולט אצלו.
וכול עיניי הרוקדים והאחרים, נשאו אליי. אני רק לקחתי את התיק הקטן וברחתי משם, מלאה בבושה. המסיבה הכי נוראית שהייתי בה, אבל עדיין לא בכיתי.
~~~
הבחורה הכי קשה באוניברסיטה, זאת שיושבת לבד ורק לומדת, לא מעוניינת בחברים או בידידים, זאת אני. דיברתי רק עם המורה, ולפעמיים כמה משפטים למען עזרה בלימודים מאחרים. היה גם נדיר שהייתי מבקשת עזרה ממישהו, מצטיינת התואר הייתי. תואר לביולוגיה, חלומי היה להיות וטרינרית. כי בניגוד לאנשים, חיות אהבו אותי, ואני אהבתי אותם חזרה.
והמורה היה דווקא שאכזב אותי.
הוא חשב עליי יותר כמישהי שלומדת, ורצה להקדים אותי לתחרויות למידה, להישגים גבוהים יותר, אבל לא הייתי מעוניינת בזה. היה מישהו שהיה מעוניין בזה, אבל למורה לא היה אכפת מהאחר, הוא רצה רק אותי, וזה הדאיג אותי, כי אני יודעת לאכזב מצוין. אז כן, נרשמתי לתחרויות, והגעתי למקום האחרון ביותר. בכל זאת לא בכיתי. אפילו פעם אחת לא.
~~~
והנה אני רואה אותך.
איש שלא עניין אותי כלל, יחד איתי בווטרינריה, מחסנים חיות ביחד. אבל אתה היית כל כך אכפתי איתם, סיפרת שיש לך שלושה חתולים וארבעה כלבים. 'כל כך הרבה..' חשבתי, והלב שלי התרכך לאט לאט. לי היה רק חתול אחד וכלב קטן שהחתול תמיד ניצח אותו.
זאת הייתה שאלה של זמן עד שהתחלנו לצאת, עבדנו יחד תמיד, עד שהכרתי אותך יותר מאחותי. גם אם היינו מכירים חצי שנה.
האהבה הראשונה שלי, דווקא בגיל 25.
זה היה כל כך מהיר, נפרדנו בגלל שהיה לנו חלוקי דעת בטיפול על חתול. טענתי שכבר אין לאן לברוח, החתול מסכן, בן 16 עם סרטן, שסובל כל יום ויום. שעדיף להרדימו. אתה טענת להשאיר אותו בחיים ולהעביר אותו ניתוחים, רק בשביל שיזכה לעוד שנה. ובריב הזה בכיתי. כי שני האהבות שלי ביחד התנגשו.