הוא לא יודע מה עובר עליי – פרק 2

ככה התחיל בעצם הקשר שלי עם תומר. היינו מדברים שעות על כל נושא בעולם. זה הרגיש לי ממש טוב שהיה לי חבר טוב כזה שגם חילוני וגם הומו וגם ממש מגניב שבאמת לא מביך לי לדבר איתו על כלום. רק דבר אחד לא סיפרתי לו. לא רציתי עדיין לספר לו עלי. לא רציתי עדיין לשחרר את פיסת המידע הזאת שידעתי שהיא זאת בעצם שמה ביננו את הגבול בין חברים טובים לבין מעבר לזה. באותו הזמן גם התחלתי להעלות את מספר הפעמים שאני מגיע בשבוע למרכז הנוער של הישוב. הייתי פעיל שם בהמון דברים. להקה, צוות הפקות אירועים, כתיבה יוצרת ועוד המון דברים אחרים. פעם בשבוע הייתי הולך גם לחוג תיאטרון וככה היה יוצא שלא הייתי בבית כמעט בכלל. וזה כמובן התחיל ליצור חיכוכים עם ההורים. "למה אתה חוזר בשעות כאלה?" "יש לך לימודים מחר" "אתה לא סטודנט חופשי להזכיר לך שאתה עדיין באחריותנו" ועוד כל מיני דברי חוכמה כאלה. הנקודה הובהרה. לילה אחד נשארתי עד מאוחר במרכז נוער לחזרות על שיר. נשארנו אני יניב ועוד כמה אנשים. עשינו סוג של לילה לבן ולא הרגשתי איך הזמן עובר עד שבשעה אחת בלילה אני מציץ פלאפון ורואה 13 שיחות של נענו מההורים. במצב כזה אני ממליץ באופן אישי על דרך פעולה אחת. אל תתקשרו בחזרה! תשלחו הודעה שהפלאפון שלכם בלי סוללה ותתנו את ריצת חייכם לעבר הבית. באותו רגע לא חשבתי ככה והתקשרתי בחזרה כמו ילד טוב. -אני שוב אומר. לא לעשות את זה-
"יש לך מושג מה השעה עכשיו?" שמעתי את קולה של אמא חצי צועק חצי לוחש וכועס באופן מלא. "אני ממש מצטער אני לא הסתכלתי על הפלאפון ונשארנו כאן גם כמה אנשים ו.." "זה לא מעניין אותי אתה לא מבין? יש לך עשרים דקות לחזור הביתה מובן?" . באותו הזמן אני מרגיש את הפלאפון רוטט ומבין שהגיעה הודעה. כבר על אוטומט ישר חשבתי "תומר שלח משהו" ומהאינסטינקט כבר באתי לנתק את השיחה תוך כדי שאמא מדברת "אתה שמעת אותי?!" "כן אני בא אל תדאגו" אמרתי וכבר הייתי בלחץ של לנתק. "אל תגיד לי לא לדאוג זה גורם לי לדאוג יותר" אמרה וניתקה.

-ובגלל זה אתה לא יכול לצאת? איזה תסכול!– (תומר)
-אני יודע! תאמין לי מזל שהם מרשים לי לצאת מהחדר ולא שמים אותי פשוט בהסגר וזהו– (עומרי)
-חח לפחות לא לקחו לך את הפלאפון. כשתצא מהריתוק תבוא איתי לחדר כושר תזיז את עצמך קצת- (תומר)
-דיי אתה היית רציני? אני לא מסוגל להחזיק פעם אחת בחדר כושר בלי להתנשף כמו זקנה אחרי מרתון- (עומרי)
-אני יגרור אותך לשמה כמה פעמים עד שתיכנס לכושר. אתה חייב להיות חתיך לקראת המשלחת אליענה אמרה לי שבטיול לתל אביב נלך גם לים - (תומר)
-אני לא חתיך כבר עכשיו בעיינך? - (עומרי)
-מצחיק. כבר אמרתי לך את זה הרבה פעמים. אין אתה באמת מבוזבז בתור סטרייט, וכן זאת מחמאה (תומר)
-ומאיפה אתה כל כך בטוח שאני סטרייט?- (עומרי)
-אל תתחיל עכשיו, ושלא תחשוב שלא שמתי לב ששינית נושא- (תומר)
-אולי כי אני ממש לא רוצה ללכת לחדר כושר? אני מעדיף כבר פשוט לרוץ בחוץ במקום לעשות את כל המתקנים שמה. (עומרי)
-אתה פשוט עצלן אני מת! תנסה ללכת כל שבוע לסטודיו תראה מה זאת קריעה אמיתית- (תומר)
-אני חייב לראות אותך כבר רוקד פעם אחת זה נראה לי ממש מגניב- (עומרי)
-אין מצב שאני רוקד מולך בלט. שכח מזה- (תומר)
-למה? אתה מתבייש בזה?- (עומרי)
-לא מתבייש, אני פשוט לא יודע עדיין בלט מספיק טוב. אני מוכן להראות לך היפ-הופ- (תומר)
-מספיק טוב בשבילי - (עומרי)
-יופי - (תומר)
-איזה סגנון אתה תלמד כשתגיע ל"ברוש"- (עומרי)
-וואוו אני אלמד מלא! זה פשוט הולך להיות השנים היפות של חיי- (תומר)
-איזה בן אדם רע! אתה חי בגן עדן תאמין לי- (עומרי)
-למה אתה מתכוונן?- (תומר)
-אתה הולך ללמוד במקום הכי מושלם בעולם לאומניות בזמן שאני בבית ספרי המגעיל - (עומרי)
-אני לא חי בגן עדן תאמין לי שלא היה לי קל בכלל בשנים האחרונות- (תומר)
-על מה אתה מדבר?- (עומרי)
-עזוב..אני חייב לזוז אני ידבר איתך בערב- (תומר)
-אוקיי, אבל אתה עוד חייב לספר לי השארת אותי במתח- (עומרי)
-זוכר  ביי- (תומר)
-ביי- (עומרי)