הוא לא יודע מה עובר עליי – פרק 3

יומיים אחר כך "שוחררתי" מהריתוק ויצאתי מהבית. הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לליאן. הייתי חייב לראות בן אדם שהוא לא קשור אליי בקשר דם וליאן בתור החברה הכי טובה שלי נכנסה לקטגוריה הזאת. סדרך לליאן עלו בי מחשבות. התחלתי להתלבט האם לספר לה על הקשר עם תומר, או שדווקא זה יכול להיות הסוד הקטן שלי עם עצמי. מצד אחד אין בינינו יותר מידידות, אבל מצד שני הוא יותר מסתם ידיד בשבילי ואני יודע את זה. אני חושב שזה גם הדדי. אני מקווה שזה הדדי. "עומי!!" ליאן התנפלה עלי בחיבוק גדול שכמעט הפיל אותי וכמעט מעך את הכלבה שלה, שקיפצה סביבנו בהתלהבות. "דיי את מועכת אותי" צעקתי וצחקתי ביחד. "אפשר לחשוב שלא ראית אותי שנים, תמיד לבנות יש נטיה להגזים" הוספתי בכעס מדומה. "אסור לי להתגעגע אלייך קצת?" היא שאלה בקנטרנות. "מותר, עד זה מגיע למצב של חנק" אמרתי. תמיד כשאני מגיע לליאן אין מצב שאנחנו לא נשב וננגן לפחות שיר אחד או שנים על הפסנתר. האהבה המשותפת שלנו למוזיקה מחברת אותנו פי שניים מכל חברות אחרת שיש לכל אחד מאיתנו עם אנשים אחרים. גם הפעם הזאת לא יצאה מן הכלל והתיישבנו לנגן. באמצע השיר השני שמעתי את צליל ההודעה וכמובן שהאינסטינקט הראשוני היה לבדוק דבר ראשון האם זה תומר. איכס אני כבר ממש מתחיל להיות דביק נכון?. "הופה, מישהי חדשה שלא שמעתי עליה כבר הספיקה לכבוש את ליבך ללא ידעתי?" היא שאלה. "למה את ישר חושבת שזאת מישהי?" שאלתי בחזרה "זה לא יכול להיות מישהו?" התגרתי בה. "אם זה היה מישהו לא היית קופץ ככה, אני מכירה אותך מספיק זמן כדי לדעת איך אתה כשאתה דלוק על מישהי" היא אמרה. פתאום זה נחת עליי. אני דלוק על תומר? איך זה קרה? בלי ששמתי לב? עד היום לא חשבתי שאני יכול להידלק על בנים. לא חשבתי שאני מסול כי זה לא קרה לי. רק נמשכתי אלייהם, זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי וזה גרם לסוג של התרגשות קלה. "נו, אתה מוכן כבר לגלות לי מי זאת או שאני אצטרך להתחנן?" היא שאלה שוב, ובאותו רגע הבנתי שאולי הגיע הזמן כבר להפסיק את המשחק האינסופי שאני נמצא בו כבר שלוש שנים. את ההסתרה שבחצי שלם מהזהות שלי. את הצורך לשקר לאנשים שאני אוהב יום יום. לא חשבתי על לחשוף הכל. כמובן שיש דברים שעדיף לא לספר. אפילו לא לתומר. דברים שרק אני יודע ואף אחד לא ידע בחיים. לפחות ככה אני מקווה.
-אני יכול להגיד אמרתי לך?- (עומרי)
-לא- (תומר)
-טוב, אז אמרתי לך - (עומרי)
-אני נשבע לך שברגע שהשרירים שלי מפסיקים לכאוב אני בא אלייך ומדגים לך בדיוק מה עוזר קצת שרירים בחיים- (תומר)
-חחחחח דיי נו אני באמת אמרתי לך שזה אידיוטי אחריי שמונה שעות סטודיו עוד ללכת לחדר כושר- (עומרי)
-זה לא עוזר לשרירים שלי - (תומר)
-דיי עם הטיפוח האובססיבי לשרירים, אתה יוצא יותר סטרייט ממני ככה ואני אמור להיות הסטרייט מביננו- (עומרי)
-חח מה הקשר לסטרייט או לא? שתדע שיש מלא הומואים שהולכים לחדר כושר ואין לזה בעצם קשר להומו איות בכלל. אתה בסך הכל עצלן - (תומר)
-סיכמנו שאני עצלן, ירדנו עליי שאני עצלן, עוד מעט נמשיך לדבר על כמה שאני עצלן ובכיף, אבל מישהו פה עדיין חייב לי עוד סיפור מאתמול וחושב שאני שכחתי - (עומרי)
-אוי נו לא ירדת מזה? עדיף כבר לחזור לדבר עם ברלין- (תומר)
-איזה אפס! אתה הבטחת לי - (עומר)
-בשביל מה אתה רוצה לשמוע את זה? סתם סיפור מעפן ורגשני. ואני שונא להיות רגשני- (תומר)
-ואני שונא שאתה תמיד מנסה לשחק אותה קשוח, תכלס גם אתה רכיכה כמוני אני פשוט לא פוחד להראות את זה- (עומרי)
-אתה ממש לא רכיכה, אל תכניס לעצמך את זה לראש- (תומר)
-תומר, אתה מוכן כבר לספר לי?- (עומרי)
-אני ייצא ממש בכיין, אני שונא את זה..- (תומר)
-אני מוכן גם לספר לך משהו בתמורה, משהו שבחיים לא סיפרתי לאף אחד- (עומרי)
-מזתומרת??- (תומר)
פה עצרתי לרגע, וחשבתי האם אני עושה את הצעד נכון. מצד אחד כבר הגעתי למסקנה שיש סיכוי שאני ממש דלוק עליו. מצד שני אני הולך לחשוף את הסוד הכי גדול שלי בפני מישהו שאני מכיר אולי שבועיים. הגעתי להחלטה.
-זה ממש לא לוואטסאפ- (עומרי)
-אז איך נספר אחד לשני?- (תומר)
-אני חושב, ממשיך לחשוב, אני חושב שמצאתי דרך. פעם לפני לא מעט שנים אנשים עוד דיברו פנים מול פנים. משהו מטורף כזה שלא מצריך שימוש בפלאפון, בא לך לנסות את זה? - (עומרי)
-אין אתה תמיד חייב להתחכם  פשוט תגיד שאתה מנסה לסחוט דייט וזהו חח- (תומר)
-אין זהו עלית עלי ועל הכוונות שלי והרסת לי את ההפתעה תודה רבה- (עומרי)
-הלוואי שזה לא היה בצחוק - (תומר)
-מה?!- (עומרי)
-צחקתי תרגע חחחח- (תומר)
-תזכיר לי לקנות לך חוש הומור מתישהו- (עומרי)
-חכה למבצע של אחד פלוס אחד שנקנה גם לך אחד - (תומר)
-אני הולך רגע להשתין מצחוק כבר חוזר- (עומרי)
-כמעט הצלחת להצחיק אותי  מתי בא לך להיפגש?- (תומר)
-כשאין לך סטודיו/חדר כושר או מה שזה לא יהיה- (עומרי)
-משהו נגיד כמו עכשיו?- (תומר)
-אתה מת לראות אותי לא מסוגל שנייה אחת בלעדי הא?- (עומרי)
-שים אבנים בכיסים חמוד שלא תעוף יותר מידי גבוה- (תומר)
-חלש אחי, חלש- (עומרי)
-אז קבענו לעוד חצי שעה בגן שעשועים הגדול?- (תומר)
-דייט ראשון ואתה לוקח אותי לגן שעשועים? מה הפלא שאתה רווק?- (עומרי)
-רווק נחשק - (תומר)
-אני ישאיל לך אבנים שיהיה לך לשים בכיסים . הלכתי להתקלח נתראה עוד חצי שעה- (עומרי)
-כבר מתגעגע - (תומר)
-רושם לעצמי: חוש הומור לתומר דחוף!- (עומרי)

מסדיר נשימה, לאט לאט, לשאוף ולנשוף, לשאוף ולנשוף. אני לא מאמין שאני הולך להוציא את זה ממני סוף סוף. זה לא נתפס עדיין. יש לי עוד עשרים ושמונה דקות, מה אני עושה? רוגע, לארגן מחשבות בראש. ארגנתי, יופי? יופי. אני חייב להישאר רגוע אחרת אני יתפוצץ מהתרגשות. יש לי הרגשה כל כך טובה ועוד אפילו לא סיפרתי לו עדיין. אני כל כך מקווה שאני עושה את הצעד הנכון. אני לא מרגיש דופק. איך בכלל מודדים דופק? אני מרגיש כזה מוזר אבל בפעם הראשונה זה לא משנה לי. משנה לי יותר מה תהיה התגובה שלו. מופתעת, שמחה, מאוכזבת. אולי הוא יגיד לי שזה לא מתאים לא ידיד ביסקסואל והוא ירצה לנתק איתי את הקשר? אולי הוא יפיץ את זה לכל מי שהוא מכיר? אני לא יודע. מה שבטוח זה שאני לא מתחרט. אני הולך לספר לו ואחריו אני יתחיל את התהליך של היציאה מהארון. או חצי ארון. ארונית? מגירה. אני צריך לחשוב על ביטוי חדש בשביל ביסקסואלים מסכנים שלא יודעים מאיפה הם בכלל אמורים לצאת.