זאת אני פרק 12
"אוי ואבוי.." מלמל.
"מה קרה ?" שאלו לינוי ואורלי ביחד.
"פיגוע.."
"מה ? איפה ?" שאלתי
"מונית גדולה שהסיעה קבוצת ישראלים בהולנד…"
"ומה.. מה ה.." שאלה אורלי במילים קטועות
"ארבעה הרוגים ושבעה פצועים." משה ענה, יודע למה התכוונה אורלי.
"אוי." אמרה לינוי.
"טוב בנות, אתן צריכות לצאת ! " אמרה אומנת הבית, ששמה הוא נילי, מסתבר.
הנהג הסיע אותנו אל בית הספר.
"עצוב הא ?" אמרה לינוי.
"כן.. ממש .. " אמרתי בדאגה.
"אל תדאגי, כאן אנחנו בטוחות . "
"אני דואגת להם .. מסכנים, ומסכנות המשפחות.. ארבע משפחות שאיבדו את קרוביהם.."
שתקנו. האווירה הייתה מעיקה. אחרי בוקר כל כך טוב – מי ציפה לדבר שכזה ?
הגענו לבית הספר וכרגיל כשעברנו במסדרון כולם הביטו בנו.
"היי ! תורידו את העיניים מחברה שלי ! " שמעתי קול מאחור. אותו הקול הגיע מאחורה וחיבק אותי ונשק לי בלחי.
"רוני " אמרתי וצחקקתי. היה לי עצוב שהוא אוהב אותי כל כך ואני משלה אותו , אוהבת מישהו אחר, והוא רק מין ריבאונד בחיים שלי.
"היי אהובה, היי לינוי"
"היי רוני מה נשמע ?" אמרה כשפתחה את דלת הכיתה.
הדלת נפתחה, ומישהו נתקע בנו.
ערן.
תגובות (0)