get out – 2

הרגשתי נגיעה קלה בכתף, הסתובבתי והוא היה מולי. קפצתי עליו לחיבוק, "התגעגעתי" הוא לחש, כמו ילדה קטנה עניתי לו "ג'ייק".

חיבקתי אותו, חיבקתי אותו כל כך חזק. הסתכלתי עוד פעם על הפנים שלו כדי לבדוק שזה באמת הוא. זה החיוך האמיתי היחיד שלי בחודשים האחרונים.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי לאחר שההתרגשות דעכה והסקרנות הגיעה.
"אסור לי לבקר את נערה הכי יפה שאני מכיר?" הוא אמר בחיוך, הסמקתי. "אני כל כך התגעגעתי אלייך!" אמרתי כדי להעביר את המבוכה. "גם אני אליך סקיי" הוא ענה וחייך אליי עם העיניים הנוצצות שלו. "ועכשיו באמת. מה אתה עושה פה? איך הגעת? איך מצאת אותי בכלל? האחרים באו איתך?" רציתי שהוא יענה על כל אחת מהשאלות, ומהר.

"את זוכרת שיש לי בעיית ציות לחוקים קטנה?" הוא גירד בעורפו כמו שהוא תמיד עשה לפני שהוא סיפר חדשות רעות. "אז העיפו אותי!" הוא אמר בחיוך כאילו שהודיע לי שהקבוצה זכתה במשחק הוקי. "תמשיך…" אמרתי מתאפקת לא להתעצבן עליו. "העבירו אותי לפנימייה, תחנה אחרונה." החיוך ירד מפניו. "כשהייתי בבנייני ההנהלה אז הסתכלתי על רשימת התלמידים, ראיתי את השם שלך והמקום המושלם למצוא אותך זה פה" הוא חייך ושם את ידו על כתפי.
"אז מתי אתה מתחיל ללמוד?" שאלתי בדרכנו למגורים. "עוד יומיים התאקלמות ואני מתחיל עם הסיוט" הוא ענה.

כמה בנות עם חצאיות קצרצרות התקדמו לכיוון שלנו. הגברתי את המהירות ומשכתי את ג'ייק אחריי. "מה קרה?" הוא שאל, נגרר אחריי. "בוא פשוט נלך טוב?" אמרתי בלחישה. הוא ראה אותן וחייך חיוך פלרטטני. "היי אני חדש פה, ג'ייק" אמר ונופף בידו. "היי! אני *לא חשוב השם*, זאת *לא משנה לי* וזאת *באמת שלא אכפת לי*" הן ענו בקולניות. "אז, ג'ייק יש לך חברה?" *באמת שלא אכפת לי* שאלה עם מבט של לביאה רגע לפני שהיא תופסת את הבמבי הקטן.
"אהמ! ללכת!" אמרתי תוך כדי שיעול הסוואה גרוע. שלושתן הסתכלו עליי במבט מתנשא והפנו את מבטם חזרה אליו. "האמת שלא, ואני ישמח לסיור בבית ספר" הוא ענה בקריצה. זהו. הספיק לי. התחלתי ללכת לכיוון המגורים ולאחר כמה שניות הוא בא אחריי.

הוצאתי את המפתחות מהכיס, נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת לפני שהוא הספיק להיכנס. הוא פתח את הדלת "מה יש לך??" הוא שאל בעצבים. התעלמתי ממנו והורדתי את נעליי. "כשתחליטי מה הולך איתך תודיעי לי." הוא יצא וטרק אחריו את הדלת. אספתי את השיער לפקעת ונכנסתי מתחת לשמיכה.

כשהתעוררתי השעה הייתה שש. הלכתי למקלחות, הנחתי את דבריי על הכיור ושטפתי מגופי את היום הזה. לבשתי גופייה וג'ינס, הנחתי את הדברים בחדר, לקחתי את הנעליים והלכתי לחדר אוכל. חדר האוכל היה רועש. הבנים מקבוצת הכדורגל הלכו מכות, הבנות ריכלו, החנונים והחנוניות ישבו עם הפנים בתוך המחשבים הניידים ואני חיפשתי את השולחן המרוחק והאהוב שלי. "מה הולך?" הוא שאל וחייך כאילו שהוא יצא הרגע מפרסומת.