אחרית דבר למשחקי הרעב הראשונים ♥

מיד לאחר הודעתו של סנקה שניצחנו, אספה אותנו רחפת גדולה מהקפיטול ותחילה בדרכה אל שובה הביתה. אני ופיטה מתבוננים מבעד לחלון בזירה ההולכת ומתרחקת מעינינו, כשלפתע אני מרגישה מגע קל בשערי הקלוע בצמה מבולגנת עוד מתחילת המשחקים. אני עוקבת אחרי היד במבט קל שמגיע לפניו של פיטה, שעיניו מתבוננות בשלי. אנחנו נשארים נעוצי מבטים אחד בעיניו של השנייה רק עוד כמה שניות בלבד כי התחושה הזאת כשאני בוהה בעיניו הכחולות שנוצצות באור השמש, נעימה ומנחמת כל כך שפשוט קשה להפסיק. המבט מתנתק כמעט מיידית כאשר אנחנו שומעים את קולו של היימיטץ' ברקע מתקדם לעברנו. "נו אז, איך השורדים שלי?" הוא מתיישב בינינו וריח חזק של אלכוהול עדיין נודף ממנו. "הכל בסדר, ככה לפחות נראה לי.." פיטה אומר במין המתנה לאישור שלי. "כן כן הכל בסדר." אני אומרת. היימיטץ׳ נוהם במין אי רצון משווע. ״אויש נו באמת.״ הוא פונה אליי ואני כמעט נחנקת מהצחנה שעולה מפיו שגורמת לעיניי כמעט לדמוע ״אתם הרגע עברתם את הסיוט הכי גדול שכל בן אדם בפאנם יכל לעבור וזה מה שאתם אומרים? ׳הכל בסדר׳?״ אני מסיטה את פניו לכיוון אחר כי אני כבר לא יכולה לסבול את הריח המזוויע שבוקע ממנו. ״מה אתה מצפה?שנשפוך בפניך כל מה שעברנו בזירה? אתה יודע מה קרה שם. כל פאנם יודעת מה קרה שם!״ מתחוללת שתיקה קלה עד שהיימיטץ׳ קם ממקומו ״טוב, איך שאתם רוצים.״ אני ופיטה מביטים אחד בשנייה לרגע ואז מסיטים מיד את המבט חזרה לחלון. שבו כבר משתקפים הים ועוד כמה אגמים קטנים. ״כנראה מחוז 4.״ פיטה מעיר לפתע ״כן, כנראה.״ אנחנו ממשיכים להתבונן מבעד לחלון במשך עוד שלושים דקות ארוכות עד שקול מנחם ומוכר מופיע. אני מיד קמה לחבק אותו. ״סינה! התגעגעתי כל כך!״