היחידה \ 11

"לפני שנים היו מדענים של המוסד שעשו ניסויים בבני אדם , סבא שלי היה אחד מהם ואבא שלך בין היתר . יום אחד החליטו כל אלה שביצעו בהם ניסויים לעשות מרד , הם גנבו את סוד ההצלחה של הניסוי , וטעות גדולה אחת גרמה לכך שהם נהיו בעלי תכונות מלאכותיות " .
"כמו אצלך " אמרה אנאבל , טום הנהן בראשו והמשיך , "המוסד החליט לנהל משא ומתן עם המרד , לבסוף אחרי שניצלו את כל יתרונותיהם של אותם אנשים הם פשוט נפטרו מהם אחד אחרי השני , אנאבל התיישבה על מיטתו והתחילה להבין במה מדובר , "ההורים שלך , אמא שלי " אמרה , טום הנהן כמסכים ואנאבל ניסתה לקלוט , "אלוהים ! , הן פשוט הורידו אותם אחד אחרי השני . אבל למה אתם ממשיכים לשתף פעולה איתם? ".
"גם לנו יש אינטרס לשתף איתם פעולה , מתרחשים דברים בל זה לא נשאר ככה " .
"אבא שלך החזיק בסודות , הוא היה בין האחרונים שעדיין ידעו אותו הוא העביר אותו לאמא שלך והמוסד ידע זאת לכן המשיכו להעסיק אותה " .
"למה היא פשוט לא עזבה את המקום ?" שאלה ,
"זה מסובך יותר משאת חושבת . אני חושב שגילית מספיק ליום אחד " .
אנאבל החליטה להפסיק לשאול , " יש לי משהו שיכול לעזור " אמר טום ונכנס לחדר האמבטיה , בזמן שטום חיפש אנאבל בחנה את חדרו בקפידה וסידרה את המיטה , היא מתחה את מצעי המיטה וסידרה את הכריות , כאשר הרימה אחת מהכריות מצאה אנאבל תמונה שלה מיום הולדת 18 , פיה נשמט והיא הייתה המומה , כאשר שמעה אותו מדבר שוב היא החזירה את התמונה והכרית למקום .
"מצאתי " אמר , "מה זה? " שאלה אנאבל , טום החזיק סיכה קטנה בצורת פרפר , הוא הושיט לה את הסיכה "פשוט תלכי עם זה " .
אנאבל סמכה על טום וידעה שהוא לא יעשה משהו שקשור אליה בלי רשותה , היא לקחה את הסיכה והכניסה אותה אל תוך כיס חולצתה . "אתה רוצה אולי לבוא איתי לאכול משהו בחוץ ? " שאלה אנאבל , טום שמח שהיא שאלה אותו הוא כן רצה ללכת איתה . "כן " אמר. טום הוביל אותה אל הבית קפה האהוב עליו , הוא אהב לבוא לכאן עם בקי הרבה פעמים הם היו מגיעים לכאן ומדברים על הכול , הוא לא סיפר לאנאבל על המקום הוא ידע שזה יכאיב לה מאוד . בזמן שחיכו לאוכל האמור להגיע לשולחן אנאבל החליטה לפתוח בשיחה .
"מתי גילית את עצמך ? " שאלה ,
טום החל לנוע בחוסר מנוחה במקומו הוא לא אהב לדבר על עצמו , "בגיל 15 , בהתחלה נלחצתי וניסיתי לברוח מכולם אבל למדתי להשתמש בזה ביעילות , בגיל 17 הם מצאו אותי והחליטו לגייס אותי לשורותיהם עבדתי בשביל המוסד הרבה מאוד זמן עד שפגשתי את אמא שלך ועוד אדם שאני מאמין שבקרוב תפגשי , ואז התחלתי לעשות צדק אמיתי " .
הוא שם לב לכך שאנאבל הייתה קשובה לו במלואה , "ספרי קצת את " אמר .
אנאבל חייכה חיוך מובך והתלבטה מה לספר לו , "אמ… אני אוהבת להתעסק במספר דברים ביחד בגלל זה כשלמדתי בתיכון גם למדתי אומנות , והנדסת תעשייה " אמרה מחייכת .
טום נאנח הזיז את ראשה מצד אל צד , "את כשרון מבוזבז " אמר ,
"תתפלא לאנשים קשה להסתדר איתי אני בן אדם מורכב , לא התחברתי אף פעם לאנשים מכל חיי יש לי רק חברה אחת שאני בקשר איתה " .
אנאבל נשענה קדימה אל השולחן כאשר המלצר ניגש והביא עימו את ההזמנה , מבטיהם נפגשו ועיניה של אנאבל שידרו שעשוע .
טום לא אהב את מבטיו של המלצר , אך לא הייתה לו ברירה .
בסוף הארוחה אנאבל ניגשה לשירותים וכשחזרה נתקלה במלצר " אוי סליחה אני מצטער " אמר מחייך .
"זה בסדר " אמרה אנאבל מחזירה חיוך . מאחורי המלצר ישב טום מביט בהם , כאשר אנאבל הבחינה בטום היא נתנה למלצר לעבור וחזרה למקומה.
הם יצאו מבית קפה אל תוך קור של מעלה או שתיים שיערה אנאבל .
"בואי יש מקום שאת צריכה לראות " אמר טום ומשך אותה אחריו , הם נדחס ועברו בין המוני אנשים , אנאבל לא הצליחה להבין מדוע בקור כזה יוצאים אנשים , "את תתרגלי לקור כאן " אמר טום כשאנאבל שאלה .
"הגענו " אמר טום .
הם היו בכניסה אל לונה פארק ענק . "טום בבקשה תגיד לי שלא נכנסים " ביקשה אנאבל , טום חייך חיוך שובב ואמר , "היום את תתגברי על כל הפחדים שלך " .
"טום השעה 11 בלילה הפחד היחיד שיש לי שאני לא יספיק לעבודה מחר " . הוא לא ענה ומשך אותה פנימה אל תוך הפארק .
בהתחלה הם עלו על רכבת הרים , ואנאבל נהנתה ממנה , אבל אח"כ הגיע הגלגל הענק , הם היו בשמים "זה אמור לעצור עכשיו לא? " שאלה אנאבל כאשר הם באוויר הגבוה , טום צחק "פשוט תירגעי קצת " .
כשהגלגל נעצר הורידה אנאבל את ראשה אל תוך רגליה ועצמה את עיניה בחוזקה , טום ראה אותה מתייסרת והתקרב אליה .
"תרימי את הראש בל " ביקש , אנאבל הרימה את הראש והוא הבחין שהיא חיוורת כקיר לבן ורועדת . "מה את רואה? " שאל ,
אנאבל הביטה לצדדים והרגישה שוב סחרחורת אלה שהחליטה להתגבר עליו , "אני רואה שאתה צריך גילוח " אמרה . טום צחק צחוק קולני וקולו גרם לאנאבל לצחוק גם היא . אחרי שירדו מהגלגל טום חיבק את אנאבל ונשק לקודקודה "אני מצטער ששכנעתי אותך לעלות ," הוא הבחין שצבע פניה חזר . "תודה שהעלתה אותי " אמרה מחייכת . "בתור פיצוי אני רוצה את הארנב הגדול שמה " אמרה והצביעה אל עבר אחד הדוכנים , טום חייך לעברה והם הלכו לדוכן , בשני הקליעות הראשונות טום לא הצליח ובשלישית הוא פגע בול אל המטרה , "תחזיקי רגע " ביקש טום ודחף לידיה את הארנב הגדול , "מה אתה עושה ? " שאלה כאשר טום שילם על סיבוב נוסף , "זוכה לך בכובע צעיף וכפפות , קר לך " אמר .
אנאבל חייכה לעצמה כאשר בעל הדוכן קרץ לה , טום זכה בפריטים שביקש , הוא חבש לה את הכובע גרב על הראש , וסובב את הצעיף סביב צווארה . "כדאי שנתחיל לחזור " אמר טום , "לא היינו במקום הכי חשוב " אמרה מחייכת והחלה לחפש את חדר המראות , הם נכנסו לחדר ונהנו , לבסוף לפני היציאה עמדה מכונת צילום ענקית , טום ואנאבל נכנסו לתוכה והצטלמו פעמיים .
"מתחרטת שהלכנו? " שאל טום, אנאבל חטפה ממנו תמונה אחת את הארנב הגדול שלה , היא התקרבה אליו ונישקה אותו בלחי "תודה " אמרה מחייכת ונכנסה לדירה .
היא התקלחה והתארגנה ליום המחרת היא תעבוד במשמרת ערב תודה לאל , היא הביטה בארנב הגדול והיפה שטום ניצח , ללא ספק היא תישן איתו היום , בזמן שבחנה את התמונה שלה ושלו ,
טום התקשר אליה לנייד , "טום " אמרה ,
"רק בדקתי שהכול בסדר " אמר רגוע .
"הכול מצוין " אמרה מביטה בתמונה ,
"אם כך אז.. לילה טוב בל " ,
"לילה טוב טום " אמרה .
היא תלתה את התמונה על לוח מודעות מיוחד שקנתה לבית .
"לכי לישון " ייעצה לעצמה והלכה.
השעה הייתה 4 בבוקר כאשר הפלאפון של טום צלצל , "הלו " אמר מטושטש ,
"זה אני " אמר האדם בצד השני ,
טום זיהה את קולו.
"נתראה בקרוב " אמר שוב וניתק…………