כשראיתי אותכם יחד אז הבנתי מה הוא פחד ..

"לא אשכח מה עליי עבר,
אהבתו לי הוא נדר,
איך אוכל לשכוח את פנייך,
איך אוכל להביט בעינייך…" שרתי לעבר מאי, השיר הכואב ביותר שאני מכירה. שיבין כמה שפגע בי, שיבין את כמות הצער שמילא את גופי בכל נגיעה ובכל שקר.
"יפה שלי…" אמר וליטף את שיערי, הנה אני שוב מתפללת ליום שבו יעלם מחיי אחת ולתמיד.
"למה בי אתה פגעת?
למה אותי אתה שברת?
ובעיניך ראיתי שקר,
כל גופי הפכת לשבר…" המשכתי את השיר עם צלקת גדולה על הלב.
כמה שזה כואב לי, אם הוא רק היה יודע..
"איך לך אני האמנתי?
איך לך כך נשבעתי?
עם אחרת אתה הלכת,
ואותי מאחור השארת…" מאי מלמל את המילים המצמררות שכל כך תיארו את המצב. שוב הלב שלי נסדק ומתנפץ למיליוני רסיסים שקופים.
"פגעת בי, רמסת אותי, השפלת אותי, עכשיו אתה רוצה אותי?" זעקתי בבכי מר וכואב, אי אפשר לא לחוש את האווירה המתוחה והנבגדת.
"אני מצטער," אמר ושפיל את מבטו, הנהנתי. ידעתי שהרגע הזה יגיע.
הרגע בו הוא יצטער על הכל וינסה להחזיר את הגלגל אחורה אבל כבר יהיה מאוחר מידי, הגלגל לא רוצה להסתובב. הגלגל מרגיש נבגד.. מכל הכיוונים.