היה לי פעם חבר

האמת, אהבתי מאוד בהתחלה את הילדותיות שבזה. "אהבתי איתו במיטה להתכרבל".
המשפט הזה, כביכול…מטופש ככל שיהיה, מעורר שאלות. זאת אומרת, זו בובה?
יש קצת סתירה בזה, כי כתבת "אמנם הוא היה היחידי" ולבסוף כתבת שעם עוד רבים קברת אותו בחצר.
לא בדיוק הבנתי את הקטע של הקבר הזה בחצר. האמת, שלמרות שזה מוות וכואב כביכול, זה עדין מותיר בי רושם ילדותי.
למה?
טוב, כי קודם כל, זה נכתב בנוסח שמשום-מה גרם לזה להישמע ילדותי (וזה לא רע, לא.) ושנית, כי כשכתוב "לקבור בחצר" ודווקא בחצר, זו כמו משאלה של ילד שלמשל…הכלב שלו נדרס ורוצה להיזכר בו לנצח ולקבור אותו בחצר וכיוצא בזה.
קטע ממש נחמד. (זאת אומרת, עד כמה שמוות יכול להיות נחמד:)
אבל כן.

הסופרת של החיים.