שומר הראש שלי – פרק 1

~קודם כל~
קודם כל אני חייבת לומר שנורא התגעגעתי לאתר סיפורים ואני ממש מצטערת שלא התחברתי דיי הברה זמן, פשוט יש לי עומס ומיצבים ומבחנים ובקיצור אני מקווה שאתם מבינים אותי ומעכשיו והלאה אני מבטיחה שאני אכנס כל יום [=
אני עושה סיפור חדש ולכן אני לא אמשיך את הקודמים (בגלל סיפור דיי ארוך)
אז תהנו מהחדש ♥♥
~~~~~
הייתי באמצע שום מקום, חדר לבן וארוך. והוא היה שם – שיער חום, עיניים חומות וחיוך רחב.
זה כל מה שראיתי ממנו .
ניסיתי לרוץ אליו, אבל רק רצתי במקום אז וויתרתי. צעקתי, אבל הוא המשיך לחייך. החיוך שלו עיצבן אותי "תפסיק לחייך !" צעקתי בכעס . הוא נראה מרוצה, ואז בריצה מהירה הוא רץ אליי ותוך כדי ריצה הוא המשיך לחייך. רעד עבר בי, הרגשתי פתאום שקר לי ויש רוח, עד שהבנתי מה קרה.

התעוררתי מהחלום בהתנשפויות והסדרתי את נשימתי לאט לאט . הלכתי למטבח לשתות מים, מים מרגיעים אותי תמיד, ואז הלכתי לשטוף פנים בגלל שתי סיבות: 1. כדי לשטוף פנים, 2. לראות איך אני נראית.
הסתכלתי על עצמי במראה ופתאום הרגשתי צריבה ביד. "איי" לחשתי למרות שכמעט צעקתי אבל ידעתי שאמא ישנה, השעה בסך הכל ארבע לפנות בוקר. הסתכלתי על היד שלי במקום הצריבה, היה שם פס בצורת עיגול שניראה כמו שריטה שמישהו ממש דייק לעשות את העיגול המדוייק הזה .
החלטתי להתעלם מזה כרגע ולחזור לישון, בתקווה שאני לא אחזור לאותו חלום .
– – – – – – –
השיעור הראשון שלי היום היה ספורט ולא ממש היה לי כוח לספורט, במיוחד כשיש היום מחליף למורה ספורט שלנו, והמחליף הזה הוא לא מהחביבים עליי.
"אווקי כיתה ! אני אסדר אתכם עכשיו בשתיי קבוצות, אנחנו נשחק מחניים"
אוי לא .
לא שאני לא אוהבת מחניים, פשוט אני תמיד נתקעת עם לוצ'יה שחושבת שהיא מלכת העולם וככה גם חייליה הנאמנים (אם לא הבנתם – החיילים שלה הם חלק גדול מהכיתה שלנו) .
"סברינה – תהיי בבקשה עם לוצ'יה"
אמרתי לכם .
אהה ולא הצגתי את עצמי,
קוראים לי סברינה ואלה החיים האומללים שאלי, אני בת 12 (עוד מעט 13), אני לא מאוהבת באף אחד או מחבבת מישהו ואין לי חבר, כשאגדל אני רוצה להיות שחקנית קולנוע מפורסמת, יש לי חברה שקוראים לה לוסי והיא דיי חמודה.
וטוב נראה לי שזה מספיק לבינתיים.
נעמדתי בצד אחד של מגרש המחניים באנחה ולוצ'יה נעמדה לידי עם פרצוץ כעסני .
בסופו של דבר כשהתחלקנו לשתיי קבוצות והתחלנו לשחק שמעתי את לוצ'יה וחברתה נורה מדברות ביניהן על איזשהי מסיבה שתיערך בחודש הבא, מיד הבנתי שהן מדברות על נשף החורף. ותוך כדי גם הבנתי שאין לי בן זוג ושאני אהפוך לחנונית תוך חודש אם לא אמצא לי בן זוג .
המשכנו לשחק (ואני דיי טובה במחניים) ותפסתי את הכדור ובדיוק רציתי לזרוק את הכדור ופתאום לוצ'יה מתקרבת אליי ודורכת לי על הרגל ואני צורחת מכאבים ומפילה את הכדור ולוצ'יה קופצת על ההזדמנות שלה, מחייכת חיוך של נסיכה, לוקחת את הכדור וזורקת זריקה מושלמת בזמן שכולם צוחקים עליי.
תודה רבה לוצ'יה, תודה רבה באמת .