לחזור לעצמי

*פרק 1*
אז הינה, אני שוב כאן. התגעגעת אליי? חשבת שתוכלי לשכוח ממני? חשבת שתוכלי למחוק את השנה שעברה ולהתחיל חיים חדשים כאילו את בסדר? מצטער לאכזב אותך.
את ממש לא בסדר.
נו תחייכי קצת מה לא התגעגעת? הולך להיות לנו כיף השנה, אני יודע שאני אהנה.
נו נטע חזרתי בשבילך, את קראת לי את לא זוכרת?
זה אני הדיכאון.

אני לא זוכרת הרבה מהשנה שעברה, כי לא היה כל כך הרבה אני זוכרת שיחות עם הפסיכולוג כי כולן נשמעו אותו הדבר. הוא שואל מה אני מרגישה ואני עונה כלום. זה לא כי לא רציתי לדבר, פשוט באמת לא הרגשתי כלום, לא הייתי עצובה ולא שמחה ולא.. לא כלום בקיצור. לא היה לי טוב..הייתי שוכבת רוב הזמן על הספה הבסלון רואה טלויזיה או בוהה בה כבויה. הייתי נאנחת הרבה. אוכלת הרבה וישנה קצת.
ככה עברה כמעט שנה שלמה.. אני ידעתי שזה יגיע אליי מתישהו. ידעתי שכואב לי מידי הלב. תמיד ניסיתי להכחיש, לומר שהדברים שייחכים לעבר. אבל בפנים הרגשתי שרק עוד רגע עוד שנייה אחת כל הכאב שבתוכי יעלה וייציף. ובסוף זה קרה.. ולא הייתי מוכנה לזה.
אמא אמרה לי שברגע שה"ריק"(ככה קראתי להרגשה הזאת) מגיע אני צריכה לתת לו להיכנס ולספוג אותו עד שהוא יעבור….
יצאתי לחצר. הביית ריק אבל זה לא מפריע לי, כי בעצם טוב לי להיות בלי ההורים שלי. האוויר קר ודוקר אותי בפנים אבל אני ממשיכה לשבת בחוץ . אני משלבת ידיים ומשננת רשימה של דברים שמזכירים לי מי אני. "קוראים לי נטע, אני בת 14, אני שוקלת 105 קילו, אני אוהבת את עצמי (וזאת הייתה האמת, כי אפעם לא הרגשתי שמנה ותמיד היה לי טוב עם עצמי, אני בטוחה שברגע ששומעים -שמנה בדיכאון- מדמיינים ילדה ממורמרת ומכוערת בלי חברים שכולם צוחקים עלייה והיא לבד בהפסקות, הסיפור שלי ממש לא כזה) יש לי שער מתולתל יפה ארוך בצבע חום, ישלי פנים יפות והגוף שלי גם יפה, אני אדם טוב."
צלצול הטלפון קוטע את השיח שלי עם עצמי, אני מסתכלת על הצג -שיחה שלא נענתה מאת "אמא"-
אני לא טורחת להתקשר בחזרה כי אני יודעת מה השיחה הייתה אמורה להעביר "קחי כדורים אל תראי הרבה טלוויזיה" אני שולחת לאמא הודעה שלקחתי את הכדורים ושהכל בסדר. אפילו שזה היה שקר גמור.
שטפתי את הפנים והכנתי לעצמי כוס תה, הדלקתי את הטלפון -הודעה חדשה מאת "חן"-