כוחן של מילים – פרק 7

*היילי*
"ארזת הכל?" שאלה אמא שלי.
"כן." עניתי.
"תיהנו אצל דודה של אליסון, לא זכרתי שהיא גרה בסיליקאט סיטי." אמרה אמא. תמיד אמרו לי שיש לי כושר חירטוט מצוין.
"היא עברה לאחרונה, אנחנו עוזרות לה להתארגן." אמרתי.
"זה מאוד נחמד מצידכן, תיהנו!" אמרה אמא שלי והלכה למטבח. הפלאפון שלי צילצל.
"הלו?"
"היילי?" שאלה אליסון.
"מן הסתם."
"כן, תרדי עוד שתי דקות."
אווקי."
"לקחת מויולט את המספר טלפון שלה?"
"כן."
"יופי, ביי."
"ביי." ניתקתי את השיחה.
"מי זאת הייתה?" שאלה אמא.
"אליסון." עניתי.
"מה היא אמרה?" שאלה אמא.
"שאני ארד עוד שתי דקות." אמרתי.
"כלומר, עוד חצי שעה." אמרה אמא. צחקתי. נשמעו צפירות מלמטה.
"טוב, אני יורדת." אמרתי.
"ביי." אמרה אמא.
"ביי." אמרתי ויצאתי מהבית. למטה חיכתה לי מונית ובתוכה אליסון. נכנסתי פנימה ואליסון חיבקה אותי.
"עכשיו לסיליקאט סיטי!" היא אמרה.
"איפה בסיליקאט סיטי?" שאל הנהג.
"סיליקאט פאלאס." אמרתי. הנהג הנהן והתחיל לסוע.
"איך ויולט וג'רמי מגיעים לשם?" שאלה אליסון.
"נראה לי ברכבת." אמרתי. אליסון שתקה כמה דקות.
"אני לא מאמינה שאנחנו הולכות לפגוש היום את הכפילה שלך!" צעקה לפתע מהתרגשות.
"אחח, אליסון, את מחרישה אותי." אמרתי.
"כמה זמן לוקח להגיע מפה לסיליקאט סיטי?" שאלה אליסון את הנהג.
"חצי שעה." אמר הנהג.
"שלושים דקות." נאנחתי. המונית נעצרה ברמזור בצומת ואליסון הסתכלה מהחלון.
"וואו, נראה לי הנהג שם שיכור." אמרה אליסון.
"איפה?" שאלתי.
"שם." אמרה אליסון והצביעה החוצה.
"איזו מכונית?" שאלתי.
"ג'יפ שחור שנוסע בזיגזג." אמרה אליסון. הסתכלתי וראיתי את הג'יפ.
"או שזה מישהו שאוהב להסתכן או שהוא באמת שיכור." אמרתי.
"זה מפתיע שהוא לא פוגע באף אחד." אמרה אליסון. הג'יפ התקרב לצומת.
"מה את אורמת, הג'יפ יעבור באדום?" שאלה אליסון.
"אין סיכוי." אמרתי.
"הוא נוסע מהר מידי, הוא יעבור באדום." אמרה אליסון.
"אני לא חושבת, הוא יאט." אמרתי.
"הוא מגיע לצומת, והוא לא מאט." אמרה אליסון. זה נראה כאילו הג'יפ רק שם גז.
"אז הוא כן יעבור באדום." אמרתי.
"אמרתי לך." אמרה אליסון.הג'יפ דהר לכיוון הצומת. עכשיו כל הנהגים כמעט הסתכלו עליו, אבל לא נראה שזה אכפת לנהג. הוא המשיך במהירות המטורפת שלו, חצה את הצומת (באדום, כמובן) והתקדם במהירות לעברינו. לא הספקתי לומר 'שיט' והג'יפ התנגש בנו בעוצמה.