שומר הראש שלי – פרק 6

בהפסקה הראשונה נפתחה דלת הכיתה ולוסי נכנסה עם חיוך של "אני מצטערת שאיחרתי" . חייכתי לעברה והיא חייכה לי בחזרה והתיישבה לידי במקומה הקבוע . "מה קורה ?" שאלתי אותה והיא פשוט הינהנה והוציאה דף חלק מהתיק שלה . "מה את מתכננת עכשיו ?" שאלתי אותה והיא התחילה לצייר דמות. "עדיף שתתעסקי בעניינים שלך" אמרה בזמן שהמשיכה לצייר את הדמות שלה . "אהמ … לוסי זאת הפסקת האוכל, אולי תאכלי משהו ?" שאלתי אותה בתקווה שתוציא אוכל ותתנצל על הטון הדיבור העצבני שלה . "לא תודה, אני לא רעבה" ענתה לוסי והמשיכה לצייר . קמתי בכעס ממקומי וניגשתי למורה לבקש לצאת לשירותים ובדרך שמתי פתק על הציור של לוסי: "תבקשי לשירותים, אנחנו צריכות לדבר . סברינה " .
נכנסתי לשירותים והוצאתי את הפלאפון שלי לבדוק מה השעה, דקה אחריי שיצאתי מהכיתה, אני אחכה עוד שתיי דקות ללוסי . עברו שתיי דקות ולוסי עדיין לא הגיעה . החלטתי להמשיך לחכות לה .
– – – – – – – –
בסוף חיכיתי ללוסי עשרים דקות והיא לא הגיעה . התחילה כבר ההפסקה, כי הצלצול צילצל ואז נפתחה דלת השירותים ולוצ'יה נכנסה לשירותים עם חיוך ערמומי ומרושע . "החברה שלך לא הגיעה לשירותים, הא ?" אמרה לוצ'יה ברשעות . בדיוק אז נכנסה לוסי לשירותים ונעמדה על יד לוצ'יה "לוסי !" קראתי בשמחה שהיא סופסוף הגיעה . "מעכשיו והלאה לוסי תהיה איתי בחבורה, היא נשבעה וחתמה על דף ויש לי את הדף כהוכחה " אמרה לוצ'יה מרוצה מעצמה . "מה ?! לוסי איך עשית את זה ?!" קראתי והבטתי בלוסי, קיוויתי שהיא תתנצל או משהו אבל במקום זה היא אמרה "החלטתי שאני רוצה להיות עם לוצ'יה ולא איתך" . הרגשתי איך הדמעות עולות לי והתחלתי לבכות מול לוצ'יה והיא רק הסתלקה מהשירותים יחד עם לוסי .
– – – – – – – – –
הלכתי לכיתה של כריס ובדיוק למזלי הוא יצא מהכיתה והלך לכיווני "למה את נראת כאילו בכית לפניי כמה דקות ?" שאל אותי . "אני באמת בכיתי לפניי כמה דקות " מילמלתי ואז כריס חיבק אותי ושאל "למה מה קרה ?" . "לוסי הצטרפה אל לוצ'יה והיא לא אמרה לי מילה" עניתי לו . הוא הינהנן בהבנה ואז אמר "רוצה נלך ביחד היום לאנשהוא ? אני בטוח שזה יעודד אותך " אמר . באתי לומר "כן ברור !" אבל אז נזכרתי שאני הולכת היום עם ההורים למסעדה . "אני אחשוב על זה" אמרתי והוא רק הינהן ונישק אותי נשיקה מהירה והלך לכיוון הארוניות שלו "ביי ! תסמסי לי תשובה !" קרא בזמן ואז נעלם בין התלמידים .
"ביי" מילמלתי וחייכתי לעצמי .
כריס הוא הבן אדם הכי טוב שבעולם .
– – – – – – – – – – –
אחריי בית הספר התקשרתי לאמא .
"הלו ?"
"אמא אני מפריעה לך ?"
"הוו ברור שלא סברינוש ! ראית את הפתק שהשארתי לך ?"
" אממ .. כן … בנוגע לזה .."
" הוו ! אני מקווה שתסכימי כי אבא עושה טלפונים בדיוק עכשיו ומחפש שולחן פנוי בשבילנו באחת המסעדות היוקרתיות !"
"אמא ?"
"כן סברינוש ?"
"אפשר לומר לך משהו ?"
"כן בטח"
"יש לי חבר "
שתיקה .
"ממתי ?"
"מלפניי יומיים אולי, לא יודעת אני לא סופרת"
" ואת רוצה לצאת איתו היום ולא איתנו, כן, אני מבינה "
"לא … לא אמרתי את זה .. פשוט .."
"אז מה רצית לומר ?"
"שאני אלך איתכם היום ואיתו אני אלך מחר טוב ?"
"נראה מה יהיה מחר, אבל אם תרצי תוכלי להזמין אותו למסעדה ונהיה כולנו ביחד"
אוי לא . רק זה חסר לי .
"טוב … נראה אמא . אני חייבת לזוז ביי !"
ניתקתי במהירות בלי לחכות לתשובה ממנה ומיד סימסתי לכריס: "כריס היום אני הולכת עם ההורים שלי, תרצה להצטרף ?" .
כשסיימתי לסמס הכנסתי את הפלאפון לכיס והמשכתי ללכת הבייתה .
אבל רגע לפניי שפתחתי את הדלת נשמע צליל התראת הודעה מכריס:
"כן אני אבוא . אני אבוא אלייך בשעה שש,
אוהב ♥ "