NoAdar
מקווה שאהבתם, פרק הבא אתם תבינו לנה לעונה הזאת קוראים הנערה במסיכה השחורה ;)

החיים בקולג'-שנה 1-הנערה במסיכה השחורה-פרק 3:מסכה

NoAdar 14/09/2014 682 צפיות 2 תגובות
מקווה שאהבתם, פרק הבא אתם תבינו לנה לעונה הזאת קוראים הנערה במסיכה השחורה ;)

אחרי שהתקלחתי הלכתי חזרה לחדר שלי, אני רק מקווה שהריח שהיה במסדרון לא יכנס לשיער שלי זה יכול להיות די מגעיל. פתחתי את הדלת וראיתי את ג'ונתן מביט על עצמו במראה שהייתה בדופן הפנימי של הארון מנסה להחליט בין שתי חולצות, האחת שחורה והשנייה כחולה
"הכחולה נראת יותר טוב עלייך, היא גורמת לעיניים שלך לבלוט" אמרתי והנחתי את המגבת שלי על הספה הקטנה, אם כבר להשתמש בכל התוכניות שאחותי גרמה לי לראות בזמן שחיכיתי לסרטים המצויירים אז כדי לעזור לאחד החברים הכי טובים שלי להתמזל
"תודה אחי, אני כבר עשר דקות ככה" הוא אמר ולבש את החולצה, הוא לבש מכנסיים אלגנטיים בצבע בז' ונעלי סירה שחורות, רק הוא יכול ללכת עם אלה ולא להראות לגמרי כמו קוויר
"במה אתה הולך סאם, אתה לא יכול לבוא לנשף בחולצת קמפוס ישנה ותחתונים" הוא אמר וגיחח. חייכתי ונתתי לו אגרוף בזרועו מגרש אותו מהארון ומחפש חולצה נורמלית ללבוש ביחד עם מכנסי הג'ינס הלא קרועים שלי, כנראה שאני אלך עם חולצה מכופתרת ולבנה לא נורא זה נחשב לבוש מתאים
"איפה המסכות אחי? אני מחפש אותם כבר מלא זמן" ג'ונתן שאל אותי מחפש בכוננית, צחקתי הוא ממש מומחה בלאבד דברים
"במגירה של כלי המוזיקה שלך, נראה לי ביחד עם כל המפרטים" הוא הוציא את המסיכות והעביר לי אחת, היא הייתה כסופה ומטאלית קשורה בחוט דק בצבע שחור קטיפתי
"לא יכולת לקנות משהו פחות בולט?" שאלתי ולבשתי אותה לראות אם היא מתאימה, בול לפרצוף שלי, הורדתי אותה וקשרתי אותה על אחת מלולאות הג'ינס שלי
"זה מה שנשאר שהוא לא מלא נוצות או נצנצים" הוא אמר ולבש מעיל שחור ועבה שם מגפיים נגד השלג והעביר לי את הטלפון שלי. תפסתי אותו בידי ושמתי אות בכיסי הוצאתי גרביים מהמגירה ונעלתי את הנעליים הכי אלגנטיות שהיו לי, שרכתי את השרוכים ושמתי את מגפיי המגן שלי גם כן
"מה אתה חושב, המעיל הרגיל או המעיל החדש שאחותי קנתה לי לחג המולד?" שאלתי את גונתן ששם צעיף שחור ודק בצורה הדוקה מסביב לצווארו
"אהמ- אני חושב שעדיף את החדש, אני לא חושב שהמעיל הרגיל שלך התייבש לחלוטין עדיין" הוא אמר סוגר את כפתורי מעילו מעל הצעיף ומתכונן לצאת. השמיים כבר היו חשוכים ומהחלון בחדר שלנו כבר ראו אנשים הולכים לכיוון האולם הגדול שהיה בול ליד בניין המגורים שלנו לא דרך ארוכה להגיע הבייתה ואף אחד לא ידע מי הוא הבחור במסיכה. הוצאתי את המעיל החדש מהשקית ששכנה בתחתית הארון ולבשתי אותו, הוא היה בצבע חום בהיר וארוך במיוחד בדיוק הטעם שלי במעילים אחותי מכירה אותי יותר מידי טוב, חייכתי וסגרתי אותו עד הסוף מעלה את דשי החולצה ובודק אם הם מתאימים להגנה מפני רוחות.
"אולי תזדרז בקצב שלך נגיע כשינקו את האולם מכל זבל" אמר ג'ונתן בחוסר סבלנות
"בסדר ג'וני, יוצאים. אל תשכח את המסכה שלך" אמרתי ויצאתי החוצה, מוכן לנשף הראשון שלי.


תגובות (2)

uta uta

מושלםם מחכה לפרק הבא

15/09/2014 07:12

סיפור מהמם ! תמשיכי .
הוא נשמע קצת יותר מדי תמים בשביל מישהו שנמצא בקולג', אני לא יודעת עם זה בגלל שהוא שונה ותמים או פשוט קיטצי. כולנו יודעים\ יודעות, מה עובר להם בראש לצערי, ( לא בכוונה להעליב אני פשוט אומרת מה שאני חושבת ), הסיפור בינתיים נשמע ממש טוב, אני מצפה לראות מה תעשי בפרק הבא ♥♥

15/09/2014 10:42
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך