לומדת מהטעויות

אני יושבת על ספסל
איך הגעתי לפה?
בימים האחרונים אני כל כך שקועה במחשבות שאני פועלת בלי לשים לב ובלי לחשוב.
הסתכלתי סביבי וזה היה לי ברור , אני באמצע שום מקום.
השעה היתה מאוחרת אבל לא פחדתי ,שילבתי את ידי על חזיי ונאנחתי, התחושה ברחוב שונה כל כך מהתחושות שעברו בבטני.
סערת הרגשות הבלבול והדיכאון הועמדו בניגוד מוחלט לשקט והרוגע שהיה סביבי.
למה אני במצב הזה?
בגללו ,כמובן.
מההתחלה ידעתי שזה לא יגמר טוב ,בדרך כלל אני לא בן אדם פסימי אבל הבטן שלי דיברה בפני עצמה והיא אמרה שאני מכניסה את עצמי למיטה חולה.
הייתי צריכה להקשיב לה ברור שהייתי צריכה אבל לא עשיתי את זה ועכשיו אני פגועה.
לא מגיע לי להיות במצב הזה ,זה ישמע ילדותי אבל זה פשוט לא הוגן.
כל חיי אני משתדלת להיות אדם טוב ככל האפשר ודווקא עלי נחת האדם הכי פחות טוב שקיים.
אדם ששיחק בי וברגשות שלי ,ניצל את החולשות שלי וחשף אותם לכולם.
זה לא מגיע לי אבל זה מה שקרה.
הורדתי את הרגל הימנית שלי מהרגל השמאלית והתחלתי להזיז אותה בעצבנות על הריצפה ,אני לא אתן לאף אחד להתייחס עליי ככה שוב.
אף אחד.
לפתע הופיעה רוח נעימה וליטפה את פניי ופתאום הבנתי
הבנתי הכל ,הבנתי שאין לי מה להיות עצובה ולהתחרט על הדרכים שבהם פעלתי ועל זה שנתתי לאדם כמוהו להכיר אותי באמת.
אני לא צריכה להצטער אני צריכה להבין וללמוד ,ללמוד מהטעויות של עצמי ומהמעשים שלו.
וזה מה שאני אעשה ,אני אדם טוב ומגיע לי הטוב ביותר.