אח שלה פרק 12 (יב)

רותם נכנסה לכיתה, היא ראתה את מוריה יושבת על עדן החלון של הכיתה.. הכיתה הייתה מלאה אנשים.. מוריה אפילו לא שמה לב אליה…
היא יצאה מכיתה והלכה סביבה, היא הגיעה לצד החיצוני של אדן החלון והתיישבה עליו. היא ראתה שמוריה עם עיניים עצומות. היא דפקה על החלון בעדינות. מוריה פתחה את עיניה, וכשראתה את רותם מולה היא גילגלה את עינייה וסובבה את ראשה
רותם פתח את החלון.
"מוריס.." היא אמרה, מוריה חשבה לעצמה כמה היא התגעגעה לקול הרך הזה של רותם… זה כבר כמה זמן שרותם כל כך תוקפנית, כל כך רעה.. הקול הרך הזה היה יוצא בפעמים אחדות.. זו הייתה אחת מהפעמים האלו..
"בבקשה תסובבי אלי את הפנים, את יודעת שאת הכל בשבילי, אין לי חוץ ממך כלום בעולם הזה.. כלום.."
"חוץ ממני ומ… איך אמרת שקוראים לאנס ההוא? אה.. כן. אמית.."
"מוריס נו…"
"אל תגידי לי מוריס.." היא אמרה וירדה מאדן החלון… היא רק רוצה את רותם שהיא מכירה בחזרה, זה כל כך הרבה לבקש? איפה רותם ההיא שידעה לחייך למרות הכל, איפה רותם שאין לה בעיות בחיים? איפה רותם ההייא שאבא שלה נוסע כל יומיים לטיול עסקים.. איפה?

רותם נשארה על אדן החלון, מסובבת את ראשה כלפי השמים. השיר let her go של passenger התנגן באוזניה… אם רק יכלה לספר למוריה שהיא שבורה.. כל כך שבורה… שההורים שלה כל היום רבים, שהמשפחה שלה מפורקת.. היא יודעת, היא יודעת, מוריה חושבת שהיא נותנת את עצמה מהר מידי… מהר מידי.. אבל הבנים האלא, אלו שהיא קוראת להם חברים שלה, הם כל החיים שלה, עבורה, עבור רותם. היא יודעת שזה היה טעות ולשכב עם בחורים בגיל צעיר.. אבל זה מה שנותן לה כך להמשיך, כשהיא מרגישה שמישו באמת אוהב אותה.. כשהיא מריגשה דמות גברית ואוהבת שבאמת קרובה אליה כל כך.. לא כמו אביה שהיה רחוק כל השנים..
"היי" היא שמעה קול מוכר מאחוריה, היא סובבה את ראשה.
"היי אמית…" היא אמרה.. נושמת עמוק ונאנחת אנחת יאוש.
"מה היאוש?" הוא שאל, בוחן כל פינה בפניה העדינות, מתעקה כמה שניות על שפתיה ומתקרב בעדינות..
היא סובבה את ראשה וירדה מאדן החלון.. "בוא בוא נלך מכאן.. זה האדן של החלון של הכיתה שלי.. הם רואות הכל.."
הוא חייך ושם יד על כתפה, היא ניערה את הכתף, כאילו רומזת לו בעדינות שישחרר.
"מה קרה לך בלחי?" היא שאלה.
הוא שתק.
"שאלתי משהו." היא אמרה..
"סתם אי הבנה של משהו… לא משהו מיוחד.."
"אל תשקר לי" היא אמרה, מביטה רגע אליו ואז שולחת את עיניה רחוק..
"תגידי, איך קוראים לך בכלל.. לא אמרת לי.."
"רותם" היא ענתה.
" אבל למה הקשיחות, רותם? יש פה אנשים שרוצים בטובתך"
"חשבתי שאתה אוהב את זה" היא אמרה, הרימה את עינה לראשו, מסתכלת בעיניו.
"אוהב אבל…" הוא התחיל לומר
"שששש… שקט, אם אתה אוהב אז שקט." היא אמרה, התיישבה על שולחן האבן הקרוב, ומשכה אותו מולה, כך שבירכיו היו על הספסל שמחובר לשולחן, וגופו היה בין רגליה, ופניו היו מולה.
"עכשיו אתה רק שליי" היא אמרה בפינוק של ילדה וניישקה אותו בעדינות על שפתיו.
"מממ…" הוא אמר תוך כדי נשיקה, "אני אוהב אותך יותר קשוחה מאשר מפונקת.."
"אתה אוהב אותי כמו שאני אחליט שאתה אוהב אותע" היא אמרה ונשקה שוב על שפתיו.
הוא החזיק במותניה וליטף את גבה, תוך כדי שהוא נישק אותה.
"פשיי.. איזה שיחת אוהבים.." הם שמעו קול מאחוריהם, רותם הסתובבה, אמית הסתכל מעבר לכתפה של רותם. הם ראו את גיא, אמית קם ונעמד, רותם הסתכלה עליו במבט כועס, ומשכה אותו שוב. הוא התיישב לידה על השולחן.
"שיחת אוהבים מהממת, ואם אתה רוצה לדבר בוא תדבר מולי, אל תבוא מאחורי. " אמרה רותם, כאילו כועסת שהפריעו לה באמצע.
גיא התקדם והסתכל על אמית "יפה לך סימן סגול על הפנים, מבליט לך את הצבע של העיניים" הוא אמר. "יפה לך ערס." אמר אמית, מתקרב לרותם ומניח את ידו על כתפה, כאילו באה להוכיח שהיא שייכת לו. הוא סובב את פניה בעדינות ונשק לשפתיה וחזר להביט בגיא.
רותם השתחררה מאחיזתו, "מישהו מוכן להסביר לי מה הולך כאן?" היא אמרה.
"נסי רק להזהר מאנשים שמנצלים אותך, את בחורה טובה" אמר גיא, מתרחק משם.
רותם סובבה את ראשה אחריו, אמית חיבק אותה, חוזר לתנוחה שעמד בה קודם, אוחז במותניה, מתקרב לשפתיה.
היא השתחררה מאחיזתו. " אני צריכה לחזור לכיתה." היא אמרה, הלכה, וקפצה במהירות דרך החלון הגדול לכיתתה.
אמית נשאר שם לבד, מלטף את לחיו, מנסה להבין מה בדיוק קרה פה.