נערה בעיר המלאכים-פרק ראשון.

זהו, אני מתחילה חיים חדשים. לפני שבוע בערך עברנו אני ומשפחתי מניו יורק ללוס אנג'לס, הבית שלנו היה די קטן למרות שאני גרה רק עם אמא שלי, ההורים שלי גרושים ואני לא בקשר טוב עם אבא שלי. אני פחדתי לעבור לעיר חדשה, לבית ספר חדש אני לא מכירה פה אף אחד כמעט אבל למזלי אני בבית הספר עם החברה שלי מהעיר הקודמת. הגעתי לבית הספר וראיתי שם את לורן, זאת שסיפרתי לכם עליה. נכנסנו למזכירות לבדוק באיזה כיתה שבצו אותי.
יש,אני בכיתה של לורן, היא סיפרה לי שיש לה בכיתה בנים חתיכים. טוב,אני מקווה שזאת הולכת להיות שנה מהממת. נכנסנו לכיתה והתיישבנו זו ליד זו. מישהו דפק לי בגב, הסתובבתי וראיתי ילדה , היא הביאה לי פתק והיה רשום בו: תתכונני לשנה של סיוט ילדה חדשה…
הבנתי שזאת הייתה "מלכת" הכיתה או בית הספר אני עוד לא יודעת.
המורה החדש שלי נכנס והציג אותי בפני כולם הסתובבתי כדי לראות את כל התלמידים בכיתה החדשה וראיתי את הילד שהייתי מאוהבת בו כבר מהגן, ג'ון. אבל אז הוא עבר לפה. אני לא מאמינה שהוא פה יאייי , המורה ביקש ממני לשבת. התחלנו ללמוד את המקצוע שאני שונאת, מדעי החיים או כמו שאני מכנה את המקצוע מדעי השעמום בעולם .
בינתיים ציירתי במחברת כל מיני קשקושים ואז נשמע צלצול, סוף סוף תודה רבה! יצאנו למסדרון לשים את הדברים שלי ושל לורן בלוקרים, סגרתי אותו ונחשו מה ?! נתקעתי ליד הלוקר של מליסה, מלכת בית הספר (הבנתי את זה לפי המקום והמרחב שנותנים לה כשהיא עוברת במסדרון) וכמובן אחריה שובל ענק של בנות , בדיוק איך שחשבתי. יצאתי לחצר עם לורן בתקווה שלא כל ההפסקה התבזבזה לי על שוק ממליסה. הסתכלתי עליה שוב לא שמתי לב ואז פשוט נפלתי לתוך פח אשפה מלא בדברים מגעילים (איכסוש). כל התלמידים הסתכלו עלי ופשוט צחקו, אני בחיים שלי לא הושפלתי כמו שהושפלתי היום. כשיצאתי מהגועל הזה שנקרא שאריות אוכל של ילדים, הלכתי שתי צעדים ומי עומדת מולי? מליסה כמובן. היא פשוט עמדה שם וצחקה עלי, המשכתי ללכת ולא הסתכלתי לאחור נכנסתי לשירותים ופשוט התחלתי לבכות. אני לא האמנתי רציתי למות באותו רגע. לורן דפקה על הדלת ושאלה עם אני פה, היא נכנסה ואמרה לי שזה לא נורא. נשמע הצלצול וחזרנו לכיתה לא היה לי אומץ להסתכל לאף אחד בעיניים פחדתי שמישהו יצחק. המורה לתנ"ך נכנסה לכיתה ורשמה באותיות ענק על הלוח: בוחן פתע. גם פדיחה מול כל הבית ספר וגם בוחן, ניסיתי למצוא תירוץ ולהינצל מהבוחן אז אמרתי למורה שיש לי פגישה עם המנהלת. יצאתי החוצה לחצר והתיישבתי על הספסל. ישבתי שם עד שנגמר השיעור וכאשר שמעתי את הצלצול עליתי לכיתה. רציתי ללכת הביתה ואמרתי למורה שאני לא מרגישה טוב, התקשרתי לאמא שלי והיא באה לאסוף אותי. הגענו הביתה וסיפרתי לה על כל מה שקרה, היא אמרה לי שזה רק היום הראשון ובטח מחר או מחרתיים כולם ישכחו את זה. נשכבתי במיטה ונרדמתי עד הערב . כשקמתי הלכתי לטיילת עם לורן לאכול גלידה ולדבר. התיישבנו בבית קפה וראינו שם את ג'ון, קראנו לו שיבוא לשבת איתנו. דיברנו קצת וצחקנו, כשהוא היה צריך ללכת הוא חיבק אותי והלך, סיפרתי ללורן שאני די מחבבת אותו והיא אמרה לי שהוא סיפר לה שהוא גם מחבב אותי והוא רוצה להציע לי חברות פשוט הוא לא יודע איך. הלכנו הביתה ולורן ישנה אצלי,בבוקר ראינו את ג'ון עומד ליד המיטה שלי, הוא שאל אותי עם אני רוצה להיות חברה שלו וכמובן שהסכמתי. הלכנו ביחד לבית הספר ונכנסנו לכיתה, התחלנו ללמוד ספרות ועניתי על כל השאלות נכון (כנראה שהיה לי מצב רוח מאוד מרומם). כשנגמר השיעור יצאנו להפסקה והופתעתי לגלות אבל אמא שלי צדקה אף אחד לא הסתכל עלי ואף אחד לא צחק, אבל תאמינו לי שתי שניות אחרי זה היה על מה לצחוק. מליסה התיישבה בדיוק במקום שהיא ירקה את המסטיק שלה כשהיא הגיעה לבית הספר, ממש לא קינאתי בה. נגמרה ההפסקה ונכנסנו לכיתות, התחלנו ללמוד מדעים, המנהלת נכנסה וסימנה לג'ון לצאת. לא הבנתי מה קרה כשנגמר השיעור שאלתי אותו מה קרה והוא ענה לי שרוצים להשעות אותו. לא האמנתי לו כי בסך הכל הוא ילד טוב ולפי איך שאני מכירה אותו הוא לא יעשה שום דבר שיגרום לזה שישעו, אותו. לא היה לו אכפת, הוא לא עשה בקשר לזה כלום. עברו כמה ימים עברו כמה שבועות ולא דיברנו בכלל, הרגשתי שזה נגמר אני פשוט לא אוהבת אותו אז נפרדתי ממנו. הוא לא היה מוכן לקבל את זה אבל אותי זה לא עניין. הלכתי לבריכה לשחות ולהתרענן קצת אבל אז, התעוררתי בבית חולים.