סאמר סקול פרק 2

\"תתעוררי\" אמרה לי דנה
\"אה ? מה ? \" שאלתי
\"אנחנו עוד מעט מגיעים, נכנסנו לאנגליה יש לך פה דף שאת צריכה למלא באנגלית \" אמרה דנה והושיטה לי דף שבו שואלים לאן אני נוסעת, כתובת וכו\'…
מילאתי אותו ובדיוק התחלנו בנחיתה.
\"אנחנו יורדים אחרונים מהמטוס\" הזכירה לנו המדריכה שלנו – שחר.
חיכינו לרוב האנשים שירדו, וגם ישבנו יחסית מאחור כך שגם ככה היינו צריכים לרדת בין האחרונים והתחלנו כולנו לרדת.
למזלי לא היינו צריכים לנסוע באוטובוס לשדה תעופה אלא המטוס היה מחובר לשדה במעין מעבר כזה, נו אתם מבינים.
\"מישהו צריך לשרותים ? \" המדריכה שאלה והצביעה על השרותים כמה בנות הלכו לשרותים וביניהן אני. לאחר מכן לקחנו את המזוודות והלכנו לכיוון הבדיקת דרכונים
\"בואיי \" אמרתי לדנה ומשכתי אותה לתור חדש שנפתח שלא היה בו אפחד.
עברנו את הדרכונים ראשונות וישבנו לחכות לכולם.
\"איפה הדרכון שלי .? \" שמעתי את קולה הלחוץ של נעמי – ילדה שגם הלכה לסאמר סקול.
כך בעצם התחילו השעתיים בהם היא חיפשה את הדרכון שלה שבסופם היא לא מצאה אותו אך נתנו לה לצאת בכל זאת משדה התעופה.
\"עכשיו אנחנו הולכים לפגוש את זואי שזו מדריכה שהגיע אלינו משיפלייק (המקום בו נמצא הסאמר סקול שלנו)\" אמרה שחר (המדריכה)
-מעכשיו מה שזואי אומרת זה באנגלית-
\"שלום\" אמרה זואי
\"שלום\" ענינו לה
\"אנחנו עכשיו נלך אוטובוס שיקח אתכם לשיפלייק הנסיעה היא כשעתיים מכיוון שהיום מתנהלות תחרויות שייט באגם בדרך לשיפלייק\" הסבירה לנו זואי
כולם הנהנו בהסכמה והתחלנו ללכת לכיוון המיניבוס, כאשר הגענו אליו אני ודנה התיישבנו מאחור והתפרסנו על כל החמשת כסאות שהיו שם.
שמנו מוזיקה חזק כל אחת מהטלפון שלה בלי אוזניות \"אתם יכולות לשים אוזניות ? \" דאלה אותנו ילדה בשם הילה , הנהנו ושמנו אוזניות \"עדיין שומעים \" אמרה הילה
\"טוב מה אני אעשה אני באוזניות\" עניתי ובדיוק זואי דיברה אז הורדתי אותם
פספסתי את מה שהיא אמרה עד הקטע שהאי שאלה אם יש שאלות
\"כן אני \" אמרתי באנגלית
\"מה ?\" היא שאלה
\"יש ילדים מארגנטינה ? \" שאלתי אני חולת ארגנטינה
\"לא , אבל יש מברזיל, איטליה, צרפת, יפן ועוד\" אמרה זואי, לא עניתי.
הנסיעה עברה יחסית מהר,ידעתי שאבא שלי אמור לפגוש אותי בערך שעה לאחר שנגיע לשיפלייק להביא לי את הסים לאייפון חמש שלי כדי שיהיה לי אנטרנט בכל מקום טגם לא ראיתי את אבי כבר חודשיים מכיוון שהוא נסע למשהו מעבודתו לשלושה חודשים ולכן מאוד התגעגעתי אליו.
\"הגענו \" הודיעה שחר , הסתכלתי מסביב, היינו בשיפלייק קולג\' שזה מקום ענקי, מדהים ביופיו ובגודלו ופשוט מושלם.
\"אוקיי אני אגיד לכל אחד מכם את החדרים \" אמרה שחר כאשר נכנסנו לבניין
\"הבנים אתם אחרונים כי אתם תגורו בבניין אחר במהלך השבוע הזה \" המשיכה שחר
חיכינו שהיא תוביל אותנו לחדרנו, אנחנו קיבלנו את החדר לאחר שהובילו כבר מישהן ואנחנו היינו אחריהן, היינו בקומה לבד, בלי עוד ילדים כל שאר הבנות היו בקומה למטה יותר
\"אוקיי זה החדר שלכן \" הובילה אותנו זואי
\"טוב \" אמרה דנה וזואי הלכה למטה לשאר הילדים.
\"איזה חדר מושלם \" אמרתי למראה החדר, הייתה מיטת קומותיים אחת ומיטה אחת רגילה, אבל המיטת קומותיים לא הייתה רגילה אלה כאילו המיטה שלמטה הייתה מופמת לרוחב הקיר והמיטה העליונה לאורכו.
https://www.google.co.il/url?sa=i&rct=j&q=&esrc=s&source=images&cd=&cad=rja&uact=8&ved=0CAcQjRw&url=http%3A%2F%2Fwww.summerschool.co.il%2Fsummer-school-in-england-14-16-years-old-shiplake&ei=Rtw_VP61JYevPOCFgPgF&bvm=bv.77648437,d.d2s&psig=AFQjCNFIdwbwBT1vs3WtvkO83zaO1ANGQA&ust=1413557497153578 כך בעולם.
\"אבל תראי את החור שבין הדלת לקיר !!\" אמרה דנה
הסתכלתי ובאמת היה חור גדול בין הדלת לקיר כלומר הדלת לא נסגרה טוב.
\"טוב בואי נפרק תמזוודה \" אמרה לי דנה
\"יאללה \" אמרתי ופירקנו את המזוודות שלנו.
לאחר שפירקנו את המזוודות בדיוק היה 13 שזה בעצם השעה לאוכל, ירדנו לאכול… היינו בין הראשונות, לקחנו את האוכל שרצינו והלכנו לשלוחן פנוי, השולחנות הם ארוכים ויש לפחות 14 מקומות בשולחן, אחרינו הגיעו הבנים אשר התיישבנו בשולחן שלנו אבל לקחו מרחק של 3 כסאות מאיתנו \" מה עובר עליהם ? \" לחשתי לדנה
\"מרחק בטחון שומרי נגיעה אלה \" אמרה דנה בצחוק וצחקתי , התחילו להגיע עוד בנות שהתיישבו לידנו, אכלנו כולנו ביחד וביקשו מאיתנו להגיע למשרדים בעוד כחצי שעה.
החצי שעה הזו עברה במהירות וכבר אני ודנה היינו בדרך למשרדים.
הראו לנו את כל הקולג\' למרות שמדי פעם ניסינו לברוח לא הצלחנו, לאחר הסיור כבר היה די מאוחר מכיוון שגם הסבירו לנו נהלים והכל.
אני ודנה אמרנו משהו לבנים, הם התעלמו מאיתנו אז פשוט התחלנו ללכת אחריהם בכל הקולג\', ביחד עם ילדה בשם אופק.
כאשר ראינו שהם יורדים לכיוון האגם לא היה לנו כוח אז פשוט התיישבנו על הדשא שכמה מטרים לפני הירידה וחיכינו שהם יעלו, הם באמת עלו, צעקנו להם כמה דברים אך הם התעלמו.
הצטרפו אלינו עוד כמה בנות ביניהן , יובל , טל , אופק שהייתה כבר , נעמי ועוד אחת…
הבנים התיישבו על שולחני פיקניק שהיו כמה מטרים מאיתנו למעלה. \" איך קוראים לההוא עם המארינס ? \" שאלה יובל
\"ניראלי מאור \" אמרתי
\"היי הילד ההוא עםהמארינס איך קוראים לך ? \" צעקתי לו
\"נישה \" הוא ענה
התחלנו לצחוק \"אבסדר נישה \" אמרה דנה – הבנו שלא באמת קוראים לו כך אבל בסדר מעכשיו נקרא לו כך
\"טוב מעכשיו אלה נישה ומישה \"אמרה לי דנה
\"למה מישה ? \" שאלתי
\"מתחרז \" היא אמרה וחייכה.
כולן כבר התפרזו, גם הבנים הלכו אז פשוט הלכנו וחיפשנו את שחר המדריכה, לא רצינו להלשין על הבנים אבל לא רצינו לא לדבר איתם כל השלושה שבועות וזה לא נראה שהם מעוניינים בדיבור \" שחרר\" אמרתי כאשר ראיתי אותה
\"מה מתוקות? \"היא שאלה
\"הבנים? אז הם לא מדברים איתנו מתעלמים מאיתנו והכל , לא הקטע רע אבל אנחנו כן רוצות לדבר איתם \" אמרנו לשחר
\"בסדר אני אדבר איתם גם ככה אני בדרך לחדר שלהם\" אמרה שחר
\"מעולה \" אמרה דנה והתחלנו ללכת לכיוון הבניין שלנו בו ממוקם גם החדר אוכל.
לאחר כחצי שעה של דיבורים דנה אמרה \" את חושבת שהיא דיברה איתם כבר? \"
\"לא יודעת בואי נבדוק \" אמרתי
\"טוב בואי למשרדים לחפש את שחר \" אמרה דנה והלכנו לכיוון המשרדים, לא מצאנו שם את שחר אבל מישה ונישה היו שם
כבר באנו ללכת כששמענון את קולו של מישה (גיא) \"לאן אתן בורחות \"
\"נו בואו\" הוא המשיך
הסתכלנו אחת על השניהמ וזר והלכנו אליהם
\"נו שבו\" אמר גיא והתיישבנו, אני לידו ודנה לידי
\"דברו\" אמר גיא
\"מה ? \" שאלה דנה
\"אז אתן הולכות ומלשינות למדריכה ?\" שאל נישה
\"מהה? \" אמרנו יחד
\"שתוק \" אמר מישה לנישה
\"טוב הלכנו \" אמרנו והלכנו לחדר, עצבן אותי איך שהם דיברו אלינו אבל בסדר מה אני אעשה. כך נגמר יומנו הראשו ןבסאמר סקול, גם פה עדיין לא ידענו שזה ישנה אותנו כלכך ושבסוך הסאמר סקול נהיה מאוחדים כמשפחה, וברור שלא ידענו איזה דברים קשים יקרו לנו אחריו.