כבר שליו

והיה כי מצאתי שקט
במו עיני ראיתי אור.
עטפתי שלווה נוכחתי יופי,
רפאה נפשי,
צרי ומור.

בַּנתי נועם חיוך קטן
יופי אצילות אמת.
טוהר רטב טל הבוקר
שמש רוך ודעת תֵּתּ.

טוּב ידעתי, כי שקט ליבי,
שלם, ונח.
שקט לו גם עֶטִי הזעם
נידף עצבי כלא היה.

עת גדפוני קנאים,
שחקו לי אוהבי שנאה
ריחמתי גם אותם היום,
אפרוש כפי, לאהבה

מצאתי חוף
מצאתי ים
גם שמחה פרטית, צנועה.
כמו מישהו חיבק אותי.
ונישקני בתמורה.

שבתי אז אל בית אבי,
והנהו. והנני
כבר שליו