אהבה אפשרית זה שקר פרק15

-רועי-
הקשתי על הדלת של נורית, לסיים את הכל.
היא פתחה את הדלת ולחשתי"אפשר להיכנס?"
השיבה לי"כנס" אמרה בפרצוף חמוץ."מה באתה להרביץ לי?" שאלה בעצבים.
"את הגזמת אתמול" אמרתי במבט קריר.
ראיתי אותה מוציאה את הטלפון, מסתכלת על הודעה שקיבלה ומחזירה אותו על השולחן.
הזיזה ראשה את נורית ואמרה"כשהיינו חברים, מתי בדיוק הפסקת לאהוב אותי?" הסתקרנה נורית.
חשבתי לעצמי, שאני חייב למצוא דרך להראות לה, שאני כבר לא אוהב אותה ושתעזוב אותי לכן שתקתי, שהיא תשאל שוב, ואני לא ירגיש נעים להגיד את זה.
"נו תענה לי, זה לפחות מגיע לי" הרימה את קולה נורית.
"האמת נורית" לחשתי."אני אף פעם לא אהבתי אותך" לחשתי בלחץ."רציתי אותך, כדי לשכוח את האהבה הכי גדולה שלי, דנה" הדגשתי את המילה דנה, והרגשתי רע אם עצמי.
התאפקה נורית שלא לבכות לחשה"הבנתי, אם זה ככה, אז אני יעזוב אותך" ירדה דמעה מעיניה של נורית.
"אני מצטער, עם זה פוגע בך, אבל זאת האמת, אל תשלי את עצמך סתם" אמרתי בקול מרגיע.
"אוקי" בכתה נורית., בכי שקט."אני יעזוב אותך.
"תודה" לחשתי בחיוך קטן.
הסתובבתי ויצאתי מביתה.
בדרכי הביתה חשבתי לעצמי, למה שאמרתי לה שזה היה רק כדי לשכוח את דנה, הרגשתי שזה נכון, יכול להיות שלא באמת אהבתי את נורית, טוב מה זה משנה, העברתי את המחשבות, "העיקר שאני עם דנה" זמזמתי לעצמי.
בזמן שהלכתי לביתה של דנה, הרגשתי כאילו מישהו עוקב אחרי, ראיתי בפינה השנייה של הכביש, מישהו אם סוודר וכובע, לא הצלחתי לראות את פניו, והגברתי את ההליכה ונעלמתי משם במהירות, זה בטח סתם בדמיון שלי.

הקשתי על הדלת של דנה, היא פתחה את הדלת בחיוך.
נישקתי אותה בלי שהיא הספיקה, להוציא מילה, ושמעתי אותה אומרת"אני מבינה שסידרת את העניינים" חייכה דנה.
"העניינים סודרו" חייכתי חיוך של הצלחה, בזמן שאני מנשק את דנה.
עצרה אותי דנה ושאלה"אתה מבטיח, שלא יהיו עוד בעיות?" נלחצה קצת דנה.
"אני מבטיח לך, שלא יהיו עוד בעיות" הדגשתי את המילה בעיות.
"אם זה ככה אתה יכול להמשיך לנשק אותי" חייכה דנה.
המשכתי לנשק אותה, בזמן שאני מנשק אותה אני מביט מעבר לחלון, ורואה את הבנאדם הזה אם הסוודר והכובע, זה שנעלמתי ממנו התחלתי טיפה להילחץ, זה היה כאילו רק שדנה נישקה אותי ושאלה"למה הפסקת?" שאלה בחיוך.
"סתם, נזכרתי במשהו" לא רציתי להלחיץ את דנה.והמשכתי לנשק אותה, והבחור נעלם.

-מלי-
"מה רצית?" שאלה נורית שפניה נראו עייפות, ועצובות.
"יש לי דרך אחרת, לחשוף שדנית ורועי התנשקו" חייכתי חיוך הצלחה.התחלתי לספר"תקשיבי…"
"זה לא משנה כבר, רועי לא רוצה אותי, הבנתי את זה בדרך קשה, מה שנותר לי זה רק לשכוח אותו" אמרה נורית בעצב."זאת אומרת שאין לי, מה לעשות איתך" אמרה נורית בקול מלחיץ.
"את תספרי עלי לכולם?" שאלתי בפחד.
"בכל זאת, את עזרת לדנית בהתחלה" נורית הביטה בי במבט קריר.
"זה לא עופר, את סחטת אותי מספיק, את לא חושבת?" התעצבנתי.
"אז עכשיו הסחיטה תסתיים, וכולם ידעו" אמרה נורית בקול מרגיז, והתחילה ללכת.
"רגע" עצרתי אותה מלחץ."יש לי תוכנית, אני יודעת איך לגרום להם להתנשק" נלחצתי, ובקושי נשמתי מלחץ.
נעצרה נורית הסתובבה במקומה ואמרה"דברי" הסתקרנה נורית.
"אבל את מבטיחה, שאחרי זה את עוזבת אותי, כי נמאס לי ממך" התעצבנתי ונלחצתי.
"אוקי, עכשיו מה התוכנית."
"היה איזה דיסק שקיבלתם בדואר, נכון?" שאלתי בלחץ.
"מה יש בדיסק, הזה?" הרימה נורית את טונה מסקרנות.
"את רועי ודנית מתנשקים, שהיה כמה ימים שנפרדתם, אמרתי לאמא שלך לא לראות את זה, בלי שהיא יודעת שזה אני" פחדתי מהתגובה של נורית.
"ולא סיפרת לי את זה?" נהמה נורית.
"ולהסתכן בזה שתספרי" הרמתי גם אני את קולי.
נרגעה נורית, ואמרה"מה אפשר לעשות אם הדיסק הזה?"
"שמרתי עותק של זה" המשכתי להילחץ.
"למה היית צריכה עוד עותק?" הסתקרנה.
"ידעתי שלמקרה שתפילי אותי, לפחות גם לי יהיה משהו עליך, למרות שעכשיו זה לא כל כך רלוונטי" חשפתי את האמת, מה כבר יש לי להפסיד אני חושבת לעצמי.
"מה אפשר לעשות, עם הדיסק?" התעלמה נורית ממה שאמרתי.
"את אמרת שאת רוצה לראות אותם מתנשקים, ופה הם מתנשקים" מה הבעיה חשבתי לעצמי.
"אין לי בזה שימוש" התעצבנה נורית.
"אבל זה מה שרצית לא?" התעצבנתי.
"כן, שכולם יראו אבל לא בדיסק אבל.." חשבה לעצמה פתאום נורית."את יודעת מה, בעצם יש לי שימוש בזה" חייכה נורית חיוך ערמומי."איפה הדיסק?"
הוצאתי את הדיסק מהתיק שלי, וזרקתי אותו לעברה, ואמרתי"הנה הדיסק, אני ואת סיימנו, אם תפרי את ההסכם, לא יהיה לי מה להפסיד, ואני יגיד לרועי מי עושה את כל הבעיות, ומי הראתה את הדיסק, אנחנו סיימנו" הרמתי את קולי והדגשתי את המילים אנחנו סיימנו.
שתקה נורית ואני הסתובבתי והלכתי, היא הרימה את הדיסק מהמדרכה, הסתובבה גם היא והלכה.

-יוני-
נתנתי כיף לרועי הוא לי.
"מה קורה?" שאל רועי בחיוך.
"בסדר, חוץ מזה שבקושי רואים אותך, בזמן האחרון" רמזתי לו בחיוך.
"כן אני יודע, אני מצטער על זה אחי" חייך רועי חיוך אשמה.
"זה בסדר, אני צוחק, אתה חזרת לדנה את התרחקת קצת" המשכתי לרמוז.
שתק רועי.
"טוב אז מה רצית?" שאלתי בכדי להעביר נושא..
"אני הולך לבקש ממך משהו, שלא בטוח שאתה תסכים, ואולי גם תרביץ לי" דיבר רועי ברצינות.
"מה אתה צריך?" שאלתי בסקרנות.
"אני יודע שזה ישמע טיפשי, אולי אפילו מאוד מאוד טיפשי, ואולי אפילו מאוד מאוד טיפ…"
"תגיע לעניין" אמרתי בייאוש.
"אני צריך שתהיה חבר של נורית" אמר רועי בישירות.
"סליחה?" עשיתי כאילו אני לא שומע.
הזיז רועי את עיניו, הוריד את ראשו מעט מטה, מחוסר נעימות וגמגם"אני צריך שתהיה חבר של נורית" המשיך להרגיש לא נעים.
ואני בתוכי רציתי לשמוח אושר של שמחה עכשיו אני יכול להרוויח את שניהם יחד, גם שרועי לא יפגע, וגם להרוויח את נורית אבל הייתי חייב להראות לו שאני לא מעוניין.
"אני לא בטוח שאני רוצה את זה" שיקרתי ורציתי לקפוץ מרוב אושר.
"אני ממש מבקש, אוקי?" ניסה רועי להתחנף.
"למה זה כל כך חשוב לך?" שאלתי כדי להראות התעניינות, אבל בתוכי לא היה אכפת לי.
"היא לא תצליח לשכוח אותי ככה, אני מבקש, שתעשה את זה בשבילי" נראה רועי מיואש.
"אוקי, אם זה כל כך חושב לך" חייכתי וזה אפילו לא הספיק לי מרוב שמחתי.
"תודה אחי, תודה" אומר רועי בזמן שהוא מחבק אותי."אתה תצליח להיות חבר שלה?" שאל רועי בחיוך לחוץ.
"כמה חברות היו לי בחיים?" אמרתי בקול משוויץ ומתנשא.
"הפסקתי לספור ב14" אמר רועי בחיוך."הבנתי את הרמז" המשיך רועי לחייך.

-(אנונימי)-
עקבתי אחריו, חשבתי לעצמי, הייתי חייב לדעת איפה הוא גר, נדמה לי שהיום בצהריים בוא קלט, בערב זה יותר קשה.
הוא הגיע לבניין אם קומות גבוהות."בניין יפה" מלמלתי לעצמי.
"אז פה אתה גר, רועי בן דוד" מלמלתי לעצמי."אתה הולך להצטער על מה שעשית" המשכתי למלמל לעצמי.
הסתובבתי והלכתי.