אהבה מושלמת- פרק 1 (הכרות)

♣ שי-לי♣
Cause the players gonna play, play, play
And the haters gonna hate, hate, hate
Baby I'm just gonna shake, shake, shake
Shake it off
הושטתי את היד וכיביתי את השעון מעורר.
פיהקתי פיהוק רחב והסטתי את השמיכה מעלי, הנחתי את כפות רגלי בזהירות על הרצפה הקרה ונרעדתי לרגע 'בוקר טוב שי-לי' חשבתי לעצמי ומתחתי את הידיים באוויר, לקחתי את האיפון מהשידה ובדקתי את הוואטסאפ '257 הודעות… לא נורמאלים שכמותם' מילמלתי לעצמי וחייכתי חיוך מגחך, הדלקתי את הפלייליסט האוהב עלי שבו כל השירים הם קופצניים והנחתי את האיפון על השידה כשהוא על העוצמה הכי גבוהה ונכנסתי לאמבטיה שצמודה לחדרי תוך כדי שאני מזמרת לעצמי את השיר שמושמע ברקע.
ציחצחתי שינים ושטפתי פנים יצאתי מהאמבטיה וניגשתי לארון בחרתי מכנס ג'ינס בהיר וחולצת בית ספר בצבע ורוד בהיר, לבשתי גרבי קרסול לבנות ואת הטימברלנד שלי.
ניגשתי לשולחן האיפור ושמתי עיפרון שחור ומסקרה שיבליטו את העינים הירוקות שלי, לקחתי את המברשת והברשתי את שיערי הגולש והבלונדיני בילגנתי אותו קצת וחייכתי למראה, ניגשתי לכיסא ולקחתי מעליו את הסוודר החמים שנח עליו, לבשתי אותו ולקחתי את האיפון מהשידה חיברתי אוזניות, הכנסתי אותו לסוודר והרמתי את התיק שנח על הרצפה יצאתי מהחדר וסגרתי את הדלת.
ירדתי במדרגות שאוזניה אחת באוזני ואני שרה לעצמי את השיר שהתנגן.
"בוקר טוב" שמעתי את אמא אומרת לי "בוקר" עניתי לה ביובש,הסתכלתי על הספה שהעיתון היה מקופל עליה 'אבא בטח יצא כבר כנראה שהם רבו שוב' חשבתי לעצמי תוך כדי שהכנתי את האוכל שלי ואת כוס הקפה שלי "להתראות" אמרתי בקול יבש לחלל הבית ויצאתי ממנו.
נרעדתי לרגע מהרוח הקרה שהכתה בי והתכרבלתי בסוודר, "בוקר טוב למהממת שלי" שמעתי צעקה ויד שהונחה לי על הכתף, ציחקקתי לעצמי ואמרתי "בוקר טוב גם לך גאיה" נקודת האור בחיים שלי שיש לי חברים אחרת לא הייתי מחזיקה מעמד, המשכנו לדבר עד שהגענו לבית הספר ונכנסנו בשער "בוקר טוב שי-לי" שמעתי מישהו אומר לי "בוקר טוב גם לך" אמרתי וחייכתי אליו 'מי זה אני לא יודעת אבל שיהיה לו בוקר טוב' אמרתי לעצמי והמשכתי להתקדם עם גאיה לכיתה שמדי פעם ילדים מברכים אותי בבוקר טוב ואני מחזירה להם בחיוך, נכנסתי לכיתה עם גאיה תוך כדי ציחקוק על מה שקרה למורה שיעור שעבר כשהרגשתי דחיפה בכתף שלי, סובבתי את הראש וראיתי את מאיה "בוקר טוב גם לך כלבה" צעקתי לעברה והיא הסתובבה והוציאה לי לשון " הוכיחה שהיא כלבה" אמרתי וגאיה התפוצצה מצחוק לידי, נכנסנו והנחתי את התיק על הכיסא, גאיה ניגשה למקומה ואז עמרי ניגש אלי "בוקר טוב שי" הוא אמר ונישק לי את הלחי "גם לך עומריקוש" עניתי והמשכנו לדבר, הצילצול הופיע לאחר שלוש דקות ועמרי חזר למקומו תוך כדי שהוא סימן לי בידיו 'נמשיך לדבר בהפסקה', 'הוא חמוד' חשבתי וחייכתי לעצמי והמורה נכנסה.
♣♣♣♣♣
"אהה הצילצול הגואל" צרחתי משמחה אחרי שעתיים משעממות של איכסטוריה "שי תהי בשקט לא סיימתי" המורה אמרה לי עם קצת כעס בקולה "גם כן זאת" מילמלתי "לא יודעת לשחרר" גאיה צחקקה לידי ואני רק חייכתי, כזאת אני צריכה להיות במרכז.
אחרי שהחפירות הסתימו בשעה טובה ומוצלחת כמעט באתי לברך שהחיינו יצאתי מהכיתה עם עמרי וגאיה ועוד כמה ילדים שהזדנבו מאחורינו, "נשבעת לך היא חירפנה אותי" גאיה אמרה לי ואני רק צחקקתי , "שניה אני הולכת ללוקר" אמרתי להם ופניתי לעבר שורת הלוקרים, זימזמתי לעצמי שיר והלכתי לפי הקצב שלו עד ש-בום נתקעתי במישהו ונפלתי לרצפה.

♣דניאל♣
"דניאל מתוק אני צריכה שתעשה לי טובה" שמעתי קול מרוחק ממני ורק התחפרתי עוד יותר בפוך, "דניאל תקום בבקשה" שמעתי את הקול הפעם יותר טוב ושייכתי אותו לקול של אמא, הושטתי את היד לשידה ולקחתי את האיפון הסתכלתי על השעה '7:26 סעמקקקקק מה עכשיו לקום ראבק הראש שלי מתפוצץ מה היא עושה לי השכמה עכשיו?!' התחפרתי עוד יותר בפוך ושמתי את הכרית על הראש עצמתי עינים ולא שמעתי כלום 'יופי ירדה ממני' אבל כנראה שדיברתי או במקרה שלי חשבתי מוקדם ממני כי השמיכה נתלשה מגופי במהירות ונשארתי רק עם הכרית על הראש, "דניאל בבקשה תקום עכשיו" שמעתי את אמא אומרת בקשיחות זה אומר שמשהו דחוף, הסטתי את הכרית מראשי והסתכלתי עליה "מה אמא מה???" אמרתי בקול "דבר ראשון אל תצעק עלי" היא אמרה במבט רציני "שנית אני צריכה שתקפיץ את אחותך לכאן היום" היא אמרה וחיוך נמתח לי על השפתיים 'אווו כמה התגעגעתי למאיה' "בסדר מתי את רוצה שאני יצא?" שאלתי וראיתי את פרצופה הנדהם כנראה משינוי המצב רוח שלי "כמה שיותר מוקדם יותר טוב" היא אמרה ויצאה לי מהחדר.
התישבתי במיטה ושיפשפתי את העינים 'אינעל העולם עכשיו לנסוע להרצליה בשביל האחות הזאת מה היא חשבה שהיא החליטה ללכת לגור אצל אבא?!' ותוך כדי מחשבות על כמה טיפשה היא יכולה להיות נכנסתי למקלחת, נכנסתי מתחת לדוש ושטפתי את כל כל הסירחון שהיה לי מהישיבה אתמול, 'אחות סתומה למה ללכת לאבא להרצליה אם אפשר להישאר אצל אמא בתל אביב?!' ניסיתי להבין איך המוח שלה עובד ולא הבנתי, לבינתים יצאתי מהמקלחת והתלבשתי בג'ינס כחול כהה וחולצה שחורה שתבליט את הקוביות 'אם נוסעים עד הרצליה לפחות ננסה להרשים מישהי' חשבתי וחיוך דק נמתח לי על השפתיים, בילגנתי את השיער השחור שלי והתזתי על עצמי בושם, "כמה יופי בבנאדם אחד, אמרתי לעצמי כשהסתכלתי במראה וחייכתי את החיוך המושלם שמפיל את כולם, לקחתי את הסוודר אדידס שלי מפתחות אייפון כסף ויצאתי, "בי מאמו" אמרתי ונשקתי ללחיה "ביי דניאלוש תיסע בזהירות" "אין שום בעיה עניתי וכבר הייתי בחוץ.
נכנסתי לאוטו התנעתי והתחלתי לנסוע, הדלקתי שיריים והתחלתי לשיר כפרה עלייי איזה קול יש לי,
אחרי בערך חצי שעה נסיעה הגעתי לבית ספר של האחות הקטנה והמתוקה שלי כמובן שהיא אל תמיד מתוקה אבל… אבל.
נכנסתי לבית הספר ובדיוק נשלחה לי הודעה מסתיו הכוסית פתחתי את ההודעה וקראתי 'היה אתמול משהו מחכה לעוד' והוסיפה סמיילי של נשיקה, רציתי לענות אבל הרגשתי שמשהו נתקע בי, הרמתי את העינים מאייפון וראיתי איזה אחת וואלה לא משתווה לסתיו ליופי, איזה ליגה! "אני מצטער" אמרתי והושטתי לה את היד היא תפסה לי את היד ונעזרה בה כדי להעמד , היא ניערה את הג'ינס שלה והרימה אלי את העינים "דניאל" עניתי והושטתי את היד "שירה" היא ענתה והושיטה את היד גם ללחיצת יד.

♣ שי-לי♣
הרמתי את המבט ונתקעתי על היצור הכי יפה שראיתי שיער שחור מבולגן ועינים כחולות אהבה שלי שיער כזה, העפתי את המבט שלי שלא יקלוט שבהיתי בו והוא הושיט לי את היד בליווי של 'אני מצטער' קטן כזה, תפסתי את היד ונעמדתי ניקית את הג'ינס כי הרצפה של הבית ספר לא מי יודע מה נקיה, "דניאל" הוא אמר והושיט את היד "שירה" עניתי עם חיוך תחמני והושטתי את היד גם, בוא נגיד שאני לא חובבת הערסים הכי גדולה בעולם עד שזה מגיע לוויכוחים איתם על זה אני חולההה!! אז החלטתי לעשות משחק קטן "אז מאיפה אתה?" שאלתי וחייכתי חיוך פלרטטני "תל אביב" הוא ענה וחשף שורת שינים מושלמות "בוא תתלווה אלי" אמרתי ושילבתי את הידיים שלנו, הוא היה נראה מופתע אבל זרם, הגענו ללוקרים ותפחתי את הלוקר הנחתי את הספרים בתוכו וטרקתי אותו חזרה הוא נשען עם הכתף על הלוקר וכך גם אני, "אז בת כמה את?" הוא שאל "לא מבזבז זמן אה?" שאלתי וציחקקתי, הוא חייך "16" עניתי וחייכתי "אני 17 וקצת" הוא ענה "כיתה י"א" הוא הוסיף אחרי שניה, "הרמתי גבות "נשארת כיתה אה" אמרתי וחיוך השתלט עלי "כן משהו כזה" הוא ענה וגירד את העורף "אני מבינה למה" אמרתי וציחקקתי "סליחה?!" הוא אמר והרים גבות בתמיהה "נו אתה באמת חושב שאתה חכם? אבל עזוב חכם בטח הורידו אותך כיתה כי המורה לא יכלה לראות את הכיעור שלך יותר" אמרתי בחיוך וכל מילה שאמרתי הוא פתח את עינים יותר ויותר, כן אני יודעת שאני כלבה אבל מה לעשות שזה מגיע לערסים אין לי מחסומים על הפה, "סליחה אני לא מבין איך אותך לא העיפו מהבית ספר לאור הכיעור שמבעבע מכל מקום אפשרי" הוא אמר והביט בי בזלזול "אוו מילים גבוהות מה נהיית לי שיקספיר רגע לא נראה לי שאתה יודע מי זה בכלל אם רמת ההשכלה שיש לך" אמרתי והבטתי בו באותו מבט שהוא הביט בי, לבינתים תלמידים הביטו עלינו בשעשוע, הם רגילים לשטויות שלי, "אוי סתמי מה את יודעת על השכלה?" הוא אמר והתחיל להתעצבן, חייכתי והוצאתי מהתיק מבחן בחשבון שהתנוסס בראשו הציון מאה "לא יודעת כלום על השכלה אה?" ארתי ונופפתי במבחן מול פניו, הוא התחיל להתעצבן יותר ויותר "זה לא מוכיח כלום וחוצמזה חשבתי שהשם שלך זה שירה ופה" הוא הצביע על המבחן "כתוב שי-לי" הוא סיים עם חיוך ניצחון "אה זה גלל ששירה זה לא השם שלי" אמרתי במשיכת כתף "כן כן תשמיעי את התירוצים שלך למישהו אחר" הוא אמר וניפנף ביד מול הפרצוף שלי "בוא תראה" אמרתי ואז צעקתי בקול "היי תגידו איך קוראים לי?" כל התלמידים הסתכלו לעברי ואז אמרו בקול "שי-לי" "שי" והתלוו לזה פה ושם כמה צחקוקים, הסתכלתי עליו וחייכתי חיוך מזויף "רואה?" "אז למה אמרת לי שירה?" הוא שאל והרים גבה "אהה זה בגלל שאני לא אומרת את השם שלי למכוערים" עניתי אבל בלב ידעתי שאני אומרת שטויות הוא בכלל לא היה מכוער "אני מכוער?" "אתה מכוער" אישרתי את דבריו, הוא הסתכל עליי במבט של רצח הוא כלכך שנא אותי בשניה השא אני בטוחה, ואז שמעתי תפיפות רגלים מאחורי הסתובבתי וראיתי את מאיה "דניאלוש" היא צעקה ורצה אליו החרישה לי תאוזן זאתי , הוא תפס אותה והרים אותה באוויר "מאיוש כמה התגעגעתי" הוא הניח אותה על הרצפה וחיבק אותה הסתכלתי עליהם בגיחוך "וואלה אתם מושלמים כזוג" אמרתי ובאתי להסתובב אבל אז שמעתי את הכלבה "זוג?! איכס ימגעילה הוא אחי" הסתובבתי לאט לאט עם פה פתוח "אתם אחים??" שאלתי בתדהמה "אכן כן" היא אמרה ושילבה ידיים על החזה מפלסטיק שהיה לה "אהה אז עכשיו אני מבינה זה עובר בגנים" אמרתי ונשענתי על הלוקר בשילוב ידיים, דניאל –נראה לי שקוראים לו ככה- התחיל להתעצבן עוד יותר וקמץ את אגרופיו ומאיה לא הבינה מה אני רוצה מהם "מה עובר בגנים?" היא שאלה עם פרצוף של תמיהה "הכיעור והחור בהשכלה" עניתי כאילו זה מובן מאליו, דניאל רשף אש כבר ומאיה התחילה להתעצבן, ראיתי את גאיה עמרי עדן ועוד כמה ילדים מביטים בנו בחיוך וכמעט נשפים מצחוק לעומתם בצד השני עמדו קרן קורל השפוטות של מאיה עם עוד חבורה של ילדים והסתכלו עלי במבט מפחיד אבל.. אני לא ילדה שמפחדת מה לעשות.
"למי את קוראת מכוערת יזונה?" הקול של דניאל או איך שלא קוראים לו החזיר אותי לשיחה שלי איתם, "לאחותך ולך למי? ואם כבר מדברים על זונה תסתכל קודם על הדפוק אותי שאחותך לובשת" אמרתי והצבעתי על השורט של מאיה, מאיה הסמיקה ודניאל הסתכל עליה והתעצבן עוד יותר "את יותר זונה ממנה" הוא אמר והצלצול נשמע ברקע "לא מאמי אני לובשת מכנס ארוך" אמרתי והצבעתי על הרגליים שלי תוך כדי שאני מתרחקת ממנו והולכת לגאיה ועמרי שעמדו שם ותפסו את הבטן מרוב צחוק, הסתובבתי פעם אחרונה כדי לראות אותו עושה לי אצבע שלישית והפטרתי לעברם "יום טוב זוג יונים" כל מי שהיה במסדרון גיחך ועם מצב רוח קרבי ושמח נכנסתי לכיתה.
♣דניאל♣
יצאתי מהבית ספר כשאני מחזיק ביד של מאיה וגורר אותה לבחוץ, זרקתי לשומר את האישור והוא פתח את השער, נכנסתי לאוטו התנעתי והתחלתי לנסוע.
לא ראיתי בעינים זאתי עצבנה אותי רצח, נזכרתי במה שאמא אמרה לי בבוקר ועצרתי בצד רק זה מה שחסר לי עכשיו לעשות תאונה.
נשמתי נשימה עמוקה ונשענתי לאחור כשאני עוצם עינים, ואז שמעתי את הקול של מאיה היא באמת שתקה עד עכשיו "אל תתיחס אליה סתם עוד מפגרת שחשה את עצמה הילדה הכי מושלמת" את המילים האחרונות היא אמרה בלחש ודמעות של תסכול הופיעו בעיניה אבל ההיא מיהרה למחות אותם, סובבתי את הראש אליה והבטתי בה בשאלה. "למה אבל היא מושלמת?" שאלתי בלחש "כי היא חושבת שהיא טובה בהכל" היא אמרה בכעס והדמעות הופיעו שוב בעיניה, אבל הפעם היא לא מחתה אותם "ומה שהכי מרגיז זה שזה נכון! כל דבר שהיא נוגעת בו יוצא מושלם היא נראית טוב, יש לה קשרי חברה טובים, היא תלמידה מעולה" ופה היא כבר ממש בכתה, שמתי יד על הרגל שלה וליטפתי אותה "ולא משנה כמה אני ינסה להיות כמוה אני בחיים לא יהיה אני צריכה לשים שורטים וחולצות קצרות כדי שישימו לב אלי והיא העיקר הילדה המושלמת שהחיים שלה קלים, הורים עשירים, היא ילדה יחידה עם מלא חברים, לכל תחום שהיא תפנה היא תצליח לא משנה כמה קשה הוא יהיה, היא הילדה המושלמת" היא אמרה והורידה את הראש והדמעות המשיכו לזרום חיבקתי אותה ולחשתי לה באוזן "את יותר מיוחדת מהכלבה הזאת, את לא צריכה להיות דומה אליה כי אם תהי כמוה אני יתאבד" אמרתי והרגשתי את החיוך שלה, הוצאתי לה בקבוק מים והגשתי לה, עד עכשיו לא הבנתי למה אני באמת מתרגש ממנה, אני אפילו לא מכיר אותה אבל עכשיו הבנתי, היא פוגעת באחותי והיא מעצבנת אבל היא יותר פוגעת באחותי!
המשכנו לנסוע כשביקשתי ממאיה לספר לי איך בבית הספר, עידכנו אחד את השניה איך הולך, הרבה זמן לא דיברתי איתה והתגעגעתי אליה אם להודות על האמת.
הגענו לתל אביב ואחרי חמש דקות עצרתי בחניה של הבית, מאיה יצא ה ראשונה מהמכונית ועלתה במדרגות לבית נעלתי את המכונית ועליתי אחריה.
אם אני יראה את השי-לי הזאת שוב זה לא יגמר טוב.