מבריונות לאהבה-הקדמה+פרק 1

התחלתי להתנשם במהירות כשראיתי "סרטון שלי" מישהי שמה שם מסכה בשתי שקל וחיכתה אותי. מה שהיה בסרטון היה מזעזע,התגובות היו מגעילות. התחלתי להסתובב בכל החדר לא יודעת מה לעשות,נשמתי במהירות כאשר הטלפון שלי החל לצלצל ולשלוח הודעות בו זמנית, בדקתי מי זה, הודעות מילדים שאני בכלל לא מכירה, הם התקשרו ושלחו לי הודעות שהם מאיימים על החיים שלי, הם קראו לי זונה, שרמוטה,מלוכלכת,אחת שיש לה מחלת מין, תסבירו לי איך אנשים מתנהגים ככה?איך אנשים פאקינג יכולים לרדת לתת רמה שכזו? יש יותר רדוד מזה?
ההודעות לא הפסיקו להישלח אליי. זה גרם לי לבכי ופחד… אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה, זה לא מגיע לי…
.
.
.
.
.
.
פרק 1
עוד יום עבודה מתיש, אני פשוט רוצה למות מרוב עייפות.ניכנסתי לביתי, הורדתי את הנעליים בכניסה לבית והלכתי לחדר שלי. אז אני, לורן ביטון, בת 17 בכיתה י'א,עזבתי את הבית ספר שנה שעברה, ממש איך שהתחילה השנה עזבתי והתחלתי לעבוד, אני גרב בנתניה, יש כאלה שאומרים שזאת עיר "הפשע והרשע" אני לא יודעת למה,לא רע לי פה, אבל אני לא אומרת שטוב לי פה, או להורים שלי, המצב הכלכלי שלנו הדרדר בגלל המון חשבונות בנק שההורים שלי לא שילמו כי לא היה להם איך לשלם,אז יצאתי לעבוד, אבא שלי ואמא שלי עובדים במפעל ואני עובדת כמלצרית במסעדה יוקרתית.
"לורן" ההורים שלי קראו לי לסלון, הוצאתי את המשכורת של החודש הזה, חמשת אלפים שקל" במזומן.
הלכתי לסלון והנחתי את הכסף על השולחן והסתובבתי בחזרה לחדרי.
"חכי שנייה" אמא שלי אמרה וסימנה לי להתיישב לידה.
"תקשיבי", אבא שלי התחיל לדבר והיתיישר בספה שישב עלייה
"המצב הכלכלי שלנו כבר יותר טוב מפעם." הוא אמר, חיוך נח על פניי
"וזה אומר שאת חוזרת לבית ספר" אמא שלי אמרה בחיוך
"סוף-סוף"אמרתי וחיבקתי את ההורים שלי.
"אמרתי לכם,תאמינו,והכל יהיה בסדר" אמי נשקה לראשי והלכה למטבח
"האוכל מוכן" הודיעה, אני ואבא קמנו מהספה והתיישבנו מסביב לשולחן, כרגיל אבא שלי היה חייב להצחיק אותי למוות, לא הייתי רעבה, הרגשתי שאני פשוט עייפה.
"אמא,אבא, אני הולכת לישון תודה על הארוחה." אמרתי ונתתי לשניהם נשיקה.
"מחר אני יעשיר אותך בשבע, את הולכת בחזרה לבית הספר שלך." אמרה
"לילה טוב " אמרתי והלכתי לחדרי.
"אין לנו בית קומותיים, יש לנו בית בבניין, יש לנו מרפסת קטנה אבל אין לנו מדרגות בבית או משהו אחר, יש שביל שמפנה לחדר שלי של ההורים ועוד חדר שאין שם אף אחד. התקלחתי, לבשתי את הפיגמה שלי וניסחפתי לישון.