אהבה חסרת גבולות- פרק 2

פרק 2

~בוקר~
שלומי העיר אותי בבוקר, הלכתי לצחצח שיניים, לבשתי שורט וחולצת בטן לבנה, לקחתי פלאפון אוזניות כסף ומפתחות ויצאתי החוצה, עליתי על האופנוע ונסעתי לבית ספר.
נכנסתי לבית ספר אני לא יודעת למה טיפה חששתי, אולי בגלל שהרבה זמן לא הייתי פה, הגעתי לכיתה והתיישבתי מאחורה, שמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה, ולפתע משיהו נגע בי, הסתובבתי וזה היה דניאל
"דפוק הבהלת אותי" אמרתי והורדתי את האוזניות מאוזני
"חחח אפשר לשבת לידך" הוא שאל
"רק אם אתה ממש חייב" אמרתי והוא התיישב לידי
"למה את לבד" הוא שאל
" כי אני לא סומכת על ילדים, הם תמיד יכולים לעזוב, והם כולם רכלנים" אמרתי
" לא כולם" הוא אמר
"אז כדי שתכיר לי מישהו כזה" אמרתי, והמורה נכנסה לכיתה
"טוב תלמידים, יש לנו תלמיד חדש בכיתה, ואני רואה שהוא כבר התמקם, אתה רוצה להציג את עצמך" המורה שאלה את דניאל, דניאל קם וניגש למורה
"אני דניאל עברתי לפה עם אמא שלי וזהו" הוא אמר וחזר לשבת לידי
"אה ועדי המנהל קורא לך" המורה אמרה לי
"מה?, עוד לא התחלנו את הלימודים הוא כבר ניטפל עליי" אמרתי ויצאתי מהכיתה לכיוון חדר המנהל
"קראת לי" שאלתי את המנהל
"כן, שבי בבקשה" הוא אמר התיישבתי באנחה
"אבל מהר, אין לי כוח לחפירות על היום הראשון" אמרתי לו
"אני ראיתי את הציונים שלך, ואם השנה תמשיכי ככה את תגיעי לפנימייה" הוא אמר
"מה פנימייה, ומה את רוצה ממני על היום הראשון" אמרתי וקמתי ממקומי לכיוון הדלת
"אם תצאי את תצטערי על זה" הוא אמר
"אני כבר מצטערת" אמרתי וטרקתי את הדלת, הלכתי לחצר והתיישבתי על הספסל
"את לבד פה" מישהו שאל מה שגרם לי לקיפוץ, הסתובבתי ודניאל התיישב לידי
"אתה לא בכיתה" שאלתי
"בכיתה?? אמ לא, נראה לי המורה כבר שונאת אותי" הוא אמר
"מה כבר עשית" שאלתי
" סתם הייתי בפלאפון וקיללתי את המורה, אבל כלום" הוא אמר וגם לי לצחוק טיפה
"כל בית ספר פה שונא אותי" אמרתי
"מה המנהל רצה ממך" הוא שאל
"סתם להגיד לי שאם אני ממשיכה להתנהג ככה אני עפה לפנימייה, אז טרקתי לו את הדלת ויצאתי" אמרתי
"חחחח את באמת ילדה בעייתית, את נראית ילדה טובה, לפחות מה שחשבתי כשראיתי אותך, לא הבנתי למה ניסים מצמיד לי אותך" הוא אמר
"אאוץ" אמרתי
"אל תעלבי, אה וכשנתת לי אגרוף לא שזה כאב, פשוט בת אחרת לא הייתה מזיזה לי והיד הייתה כואבת לה" הוא אמר
"ניחשתי ככה" אמרתי
"אולי נבריז, ותכירי לי פה את האזור" הוא אמר והתקרב אליי, מה שגרם לי להתרחק ממנו
"דניאל, תתרחק" אמרתי
"מה יש לך" הוא אמר וקם בעצבנות
"אני לא רוצה איתך קשר כזה" אמרתי
"אז עדיף שלא יהיה קשר בכלל" הוא אמר, נפגעתי קצת והלכתי משם בעצבנות, הוא אחז לי חזק ביד
"אם לא תעזוב, אתה תתחרט על הרגע שהכרת אותי" אמרתי עצבנית והשתחררתי מאחיזתו, עליתי על הגדר ויצאתי משם, עליתי על האופנוע ונכנסתי לחדר האימונים, הרבצתי לשקי איגרוף כאילו הוא זה שהרג את ההורים שלי
"מישהי פה עצבנית" שמעתי קול ושלומי חיבק אותי
"שלומי, אני רוצה להיות לבד" אמרתי
"מי עיצבן אותך, אני אהרוג אותו" הוא אמר
" סתם אני עצבנית" אמרתי
"טוב ניסים קרא לנו" שלומי אמר, נסענו למבנה שבו ניסים מתגורר וחיכינו לו בחדרו
"טוב שהגעתם" ניסים אמר
" קרה משהו"
" גילינו שרשרת פריצות, ואנחנו חושבים שאלה האויבים שלנו" ניסים אמר
"ואנחנו צריכים לגלות מי זה" שלומי אמר
"הבנתם מהר" ניסים אמר
" טוב קחו אלה המקומות תנסו למצוא את מי שעשה את זה"ניסים אמר
"אני לא בעיניין" אמרתי
"מה זאת אומרת, את אחת העובדות המצטיינות שלי" ניסים אמר
"אני מצטערת, אבל תן את העבודה הזאת לשלומי, אני לא רוצה לעשות את העבודה הזאת" אמרתי ויצאתי מהחדר, נסעתי לפארק, המקום הכי שקט והעברתי זיכרונות מהילדות עם ההורים שלי, כל כך אהבתי אותם, מי נדפק בהם ברח מהזירה מיד, וכל מה שאני רוצה זה לתפוס אותו ולא להיות עסוקה בלחפש אנשים סתם, הפארק היה ריק כמו הלב שלי עד שעברה שם איזו ילדה בלונדינית, ניסתי לזהות את הפנים שלה וניזכרתי, זאת שי-לי מהכיתה שלי, זאתי שיש לה הכל, אבל היא בכתה, קמתי מהספסל והתיישבתי לידה
"קרה משהו" שאלתי בחשש
"כאילו למישהו אכפת" היא אמרה בקול מלא בבכי
"את יכולה לספר לי" אמרתי והיא הרימה את ראשה לכיווני
"לא משנה " היא אמרה
"טוב מה אני מתפלאת, את ילדה עשירה שמקבלת הכל וכולם רוצים להיות סביבה" אמרתי, היא הסתכלה עליי ואז אמרה " זהו שזאת הבעיה"
"בעיה?" שאלתי
"כן, אין לי חברים אמיתיים, כולם איתי רק בגלל שאני יפה ויש לי הכל" היא אמרה וראיתי שהיא באמת עצובה
" ולי אין כלום, יש לי רק את אח שלי, ההורים שלי נהרגו וכך גם ליבי, נהייתי קשה מאז" אמרתי מופתעת מכל מילה, בחיים לא סיפרתי זאת לאף אחד, ולמלכת הכיתה פשוט שפכתי את זה
"אני מצטערת" היא אמרה
"טוב אני חייבת לזוז, ניפגש מחר" אמרתי ונסעתי הביתה.