שכחתי או שלא ?

02/10/2009 1239 צפיות אין תגובות

אני יושבת במיטתי וחושבת מחשבות .
יושבת ויושבת , ועוד שנייה נרדמת . אך זה לא קורה .
אני יושבת וחושבת עליו .
חושבת על פניו , שפתיו , לחייו , גופו , וכל מה שאפשר לחשוב .
חושבת על כמה שאני אוהבת אותו .
ופשוט לא מפסיקה ,
כל מחשבה קצרה מקפיצה אותי ולא מאפשרת לי להירדם .
הינה נרדמתי סוף סוף ,
אבל זה זמן לקום ,
לקום לבית הספר , לראות אותו שוב .
הינה הוא , היהלום שזוהר מהקצה של המסדרון .
היהלום הכי יפה מבין היהלום שביהלומים ,
אני ממש שונאת יהלומים .. אבל איכשהו זה תמיד מרשים אותי .
היהלום בשבילי , לעולם לא יפסיק להיות יהלום , יהלום נוצץ ומהמם ביופיו .
יהלום שניראה כמו משהו מיוחד מבין כל היהלומים שיש .
אני אוהבת אותו , אך אותו יהלום .. לא אוהב אותי .
אולי אני אפס , אולי אנחנו לא נתחבר ? אולי זאת סתם אהבה לא הדדית שתעבור עוד
פחות משנייה ..
למען האמת .. אני חושבת שהיהלום הזה , מיותר .
הוא סתם קיים בשביל להכאיב ליי , בגלל היופי שלו או מה שזה לא יהיה ..
התקרבתי ליהלום , בקושי רב .. הוא מסנוור ביותר .. אך לא וויתרתי , על אהבה כזאת זוהרת ..
לא אוותר לעולם .
התקרבתי , אך משהו מנע ממני , שמרתי מרחק , אבל הרגשתי שאני קרובה ,
הוא הסתכל עליי במבט מוזר ,
כאלו מה את עושה פה , מי את ? , את לא שייכת אליי ! תעופי !
ותהחיל לדבר .
" מי את ? "
מיד עניתי לו : " אני מאוהבת "
" גם אני " ענה לי בחיוך והוסיף " אני מאוהב ביהלום "
– " גם אני עניתי "
ומיד הוריד את הסינוור ונתן לי לעבור אליו , אל שפתיו החמות , ושנינו הבנו שזוהי באמת אהבת אמת :)


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך