ג'ן ילדת זאב פרק 5 חלק 1

פרק חמישי: להקת אנשי הזאב

ג'ן פקחה עיניים. היא הייתה במקום קפוא וחשוך. אבל לא חשוך כל כך, אור השמש הציץ פנימה מבעד לחלון קטן עם סורגים. היא שכבה על משהוא קשה וקר. זה היה רצפת קרח קפואה.
הדבר היחיד שמונע מקוסמים לעשות קסמים. איפה היא?
ג'ן התחילה להיזכר במה שקרה. אבל עוד לא ברור לה איפה היא. ג'ן קמה ובחנה את החדר הקטן והחשוך. היא החליטה שמה שהכי הגיוני זה שהיא בתוך בית סוהר.
אבל מה היא עשתה שהיא כבר בבית סוהר??? אולי היא כאן ביגלל ראש הקסמים? והאנשים האלה עם החליפות הסגולות היו משלו? בדיוק שהיא הגיע למסקנה נישמע מעבר לדלת קולות. פוק. פוק. פוק. מה זה הרעש הזה?
מישהו הכניס מפתח לדלת.
ליפני שג'ן הספיקה להתחבות הדלת ניפתחה. ובפתח, עמד… "פוקס!" צעקה ג'ן וחיבקה אותו כל כך חזק עד שיכול להיות שהיא שברה לו כמה עצמות. "ששש!" הוא השתיק אותה והחזיר לה חיבוק. "תהיי בשקט." הוא לחש לה. ג'ן הביטה בפנים שלו וקיבלה בחילה. בעיין שלו היה פנס גדול וסגול, והפנים היו מלאים דם מסריטה גדולה על הפנים שנמשכה מהמצח עד ללחי השמאלית.
"מה קרה לך?!" שאלה ג'ן בזיעזוע וקלטה משהו שכימעט גרם לה להקיא.
זנבו היה קצוץ ולרגלו הימנית היתה צמודה רגל עץ. " אנחנו נספר לך אחר כך." אמר פוקס ועווית כאב חלפה על פניו. "אנחנו?" שאלה ג'ן. אבל מי זה "אנחנו", התברר מיד. ג'ונס הגיח משום מקום נוטף זיעה. "צריך לזוז!" הוא אמר. "ראש הקסמים והציידים בדרך לכאן!"
הוא אמר ונישמע מבוהל כמו חיית טרף שצדים אותה. בעצם, זה מה שקורה. בלי אזהרה הוא תפס את היד של ג'ן והתחיל לרוץ. מאחוריהם פוקס קירטע בניסיון לרוץ אחריהם ולהשיג אותם. פוק. פוק. פוק."רגל עץ מטומטמת!" הוא צעק ומעד על רגל העץ שלו.
ג'ונס הרים אותו כמו שק והמשיך לרוץ. המסדרון היה ארוך ובסוף היו מדרגות לוליניות. ג'ן התחילה להתעיף והתחילה להאט. אבל רעש של אנשים רצים מאחורה החזיר לה את הכוחות והיא השיגה את ג'ונס ואת פוקס. פוקס, שהראש שלו הציץ מעבר לכתפו של ג'ונס צעק. "הציידם אחרינו!
רוץ מהר יותר!" הוא צרח לג'ונס. "אני לא יכול לרוץ מהר יותר ותגיד תודה שאני סוחב אותך!" צעק לו ג'ונס בחזרה. הם יצאו מהבנין המפחיד והשומם, שכבר לא היה שומם, הוא היה מלא ברעשים של מיליוני מגפיים היורדות במדרגות. ג'ן ניסתה ליפתוח את השער, אבל הוא היה נעול. "איך יוצאים מכאן???"