היינו שיכורים.
לקחתי את כוס הזכוכית שבתוכה נראתה וודקה, "תמיד יש פעם ראשונה"
לחשתי לעצמי, אף פעם לא עשיתי דבריי "פשע".
החזקתי את הכוס בחוסר רצון, מעבירה את הוודקה מצד לצד, מסתכלת עליה ללא חשק
"נו חמודה?" הברמן שאל, הוא ציפה בקוצר רוח שאלגום ממנה.
"לא יודעת, אולי לא כדאי?" אמרתי לו מתלבטת והסתכלתי עליו בתמימות, לא תמימות מזויפת
"תנסי לפחות" אמר אליי הברמן וחייך, אולי הוא צודק?, צריך בחיים לנסות, רק לנסות וזהו.
"אני מנסה" אמרתי אליו והסתכלתי, הוא חייך אליי ועבר ללקוח אחר, לשיכור אחר , שנינו שכחנו מהשיחה ועברנו הלאה, כול אחד בעינינו, כשלא אכפת לו מה האחר עושה בחיוו.
הרמתי את כוס הזכוכית כאשר הזכוכית נוגעת בפי, הוודקה נגעה בשפתיי, והתלבטתי אם לפתוח את פי, שפתי שרפה, "אני פותחת, צריך לנסות" לחשתי לעצמי ופתחתי את פי
הוודקה נגעה קלות בגרוני, היה לה טעם מוזר אבל משכר, הטעם הזה קרא לעוד
וגרם לפי בתשוקה נלהבת לשתייה מרובה.
בשלב כול שהוא מסוים הגעתי לתואר המכונה שיכורות
ראשי כאב אך הייתה בי הרגשה נמרצת ויוצאת דופן, מקפיצה כזאת, שונה.
הידיים שלי החלו לזוז ולרקוד ללא שליטתי ,נהנתי , רוב הפעמים שהגעתי לבר או מועדון
פחדתי לשתות, לא רקדתי, לא רציתי להסתבך והפעם העזתי וזאת הייתה הרגשה מלהיבה ויוצאת דופן.
נתקלתי בבנים והרגשתי מעופפת, בבועה אחת קטנה משל עצמי, היה לי חבר זה לא שלא היה לי.
עברו להם שעות שבהם השתגעתי, ושתיתי עוד ועוד ובכלל לא חשבתי על כלום.
אני מתעוררת על סדין רך ונעים, מרגישה את קפיציי המיטה
לידי שוכב בחור ומתבונן בי
"הייתי שיכורה" אני לוחשת מפוחדת וקמה ממיטתו
אני נועלת את נעליי העקב שלי ובלחץ אומרת לבחור
"כלום לא קרה" אני אומרת לו ובהיסטריה מוסיפה
"היינו שיכורים" אני רצה הבייתה עם נעליי העקב שלי, הכול כול כך כואב לי, אני עייפה, אני רואה את הבית מולי ורצה אליו, פותחת את הדלת ונכנסת לחדרי , שוכבת על המיטה
וחושבת, חושבת על כול מה שקרה.
תגובות (10)
לדעתי זה בסדר אבל מאוד חסר רגשות כאילו תיארת מה קורה מאוד יפה וטוב אבל מה שהיא הרגישה אני חושבת שהיה לפחות לי חסר.
תודה על הביקורת הכנה, אקח זאת לצומת ליבי
ועוד משהו לדעתי הקטגורייה ששמת בה את הסיפור לא מתאימה .אבל עם התכוונת לעשות את זה סיפורי אהבה אממ אז לא יודעת אבל הייתי ממליצה על סיפורים קצרים לא יודעת פשוט זה מפריע לי חח
אממ..
לגבי זה אני דווקא שלמה עם סיפורי אהבה♥
האמת שגם אני חושבת שעדיף להעביר ז'אנר אבל זו בחירה שלך, ולדעתי זה דווקא עדיף שבסיפורים כאלה לא יהיו יותר מידי רגשות. וממש לא הבנתי את הסוף, ויש לי הרגשה שאני גם לא רוצה להבין…
לא אם את חושבת שזה זה זה לא. פשוט לא.
פשוט היא לא ידעה מה קרה ויש לה חבר
אז…
לתואר המכונה שכרות, לא שיכורות.
אי אפשר להגיד "בשלב כלשהו מסוים". זה לא נכון מבחינה תחבירית, אם תקראי את זה שוב תראי שאין היגיון במשפט.
אני גם חושבת שחסר רגשות, ואולי קצת יותר תיאורים של הפאב.
באמת? הוודקה הראשונה שלי גרמה לי להקיא.
אני חושבת שהבנתי את המסר שלך, סיפור אהבה, אולי איך התאהבתי בשתיה?
לכן אני גם מבינה למה אין יותר מידיי תיאורים, כששתויים, מי בכלל חושב על משהו?
אתה לא מנסה להעמיק…
הבנתי נכון?
תיאור נהדר של תחושת האשמה של אונס. מעט טרגי.